שמירת נגיעה וצניעות.. - פעולה לחניכות

בס"ד
מדריכה יקרה!
אשרייך על השאלה. כייף לשמוע ממדריכות כאלה רציניות ומשקיעות.
ולשאלתך..
כתבת שאת רוצה לעשות לחניכות שלך פעולה על צניעות או על שמירת נגיעה.
אם הבנתי אותך נכון, כשכתבת צניעות התכוונת ללבוש צנוע.
ואכן, שתי נקודות אלו הן הנושא הבוער בגיל הזה וחשוב לדבר עליו.
לא כתבת איזה סגנון החניכות שלך ולכן רק את יכולה לדעת מה ידבר אליהן ואיך לפתוח אותן לשיחה אמיתית ודיבור על העניין.
אבל, אני יכולה לתת לך קצת נקודות למחשבה שאולי יסייעו לך בהכנת הפעולה.
לדעתי, שני הנושאים שדיברת עליהן הם סוג של תולדה של עניינים שורשיים יותר.
הקשר בין החיצונית שלנו לפנימיות שלנו. מי אנחנו באמת ואיך אנחנו רואים את עצמנו ורוצים שאחרים יראו אותנו.
ובתוך זה, המטרה המדויקת יותר היא להגיע להבנה שהגוף שלנו הוא לבוש של הנשמה.
מצד אחד- צלם אלוקים, קדוש.
ולכן, עלינו לשמור עליו.
לא לחשוף אותו לעין כל. לא לתת לכל אחד שרוצה- לגעת בו.
ההבנה שהגוף הוא אישי, פרטי וקדוש.
ומצד שני, הגוף הוא לא הנשמה עצמה אלא הלבוש שלה.
הוא לא מי שאנחנו באמת אלא רק כיסוי שבתוכו נמצאת הנפש שלנו.
הנפש שבתוכה נמצאים הרצונות שלנו, השאיפות, התכונות המיוחדות.
כל מי שאנחנו באמת.
שמעתי פעם שיעור של הרב ארז משה דורון שבו הוא מדבר על זה, שאם מישהו אומר שמי שאני זה הגובה שלי, צבע השיער שלי והמשקל שלי- זה יפגע בי מאד.
כי הרי, זה לא מי שאני אלא רק משהו חיצוני.
ולכן, צריך להתרכז במי שאני באמת ולא רק במראה החיצוני שלי.
לא כך אני רוצה לראות את עצמי ובאמת באמת- לא ככה אני רוצה שאחרים יסתכלו עלי. אני לא גוש בשר יפה או מכוער עם צבע עיניים ואורך כלשהו של שרוול.
אני הרבה הרבה מעבר.

שתי הנקודות האלו הן לדעתי השורש שממנו אפשר להגיע לעיסוק בנקודות שהזכרת.
ההבנה שהגוף שלי הוא קדוש היא זו שעוזרת לנו לרצות לשמור עליו ולהתלבש בצניעות ולשמור נגיעה.
וההבנה שמי שאני זה לא רק הגוף שלי עוזרת לי להתעסק בדברים מהותיים יותר מאשר טיפוח אינסופי של המראה החיצוני שלי (טיפוח זה טוב, אבל במידה הנכונה..).
ועכשיו, שאלת גם איך לבנות את הפעולה.
למרות שכתבתי שאני לא יכולה ממש לבנות לך משהו, אני אתן כמה רעיונות..
המטרה היא לדעתי להביא את החניכות שלך לשיחה אמיתית ופתוחה בנושא.
לנסות לעשות את זה בצורה הכי מזמינה ובלי סיסמאות.
תוך כדי הדיבור או אחרי שהן ידברו, כדאי להכניס את מה שאמרתי, כי אם את פותחת את הנושא החשוב הזה צריך להיזהר לא לחסום אותן באמירות מגבילות מידי אלא לתת להן לדבר, לשתף, לשאול, ולהתדיין..
אני מכירה תרגיל קטן שבו פונים למישהי באופן אקראי ושואלים אותה- מי את? היא אולי אומרת את שמה, ואז פונים לעוד מישהי ועוד מישהי ואז פונים למישהי ושואלים אותה כמה פעמים- מי את?
היא כבר לא יכולה לומר את השם שלה והיא צריכה לבחור עוד תיאורים שמגדירים אותה.
לאט לאט החניכות מבינות שצריך ואפשר למצוא תשובות רבות לשאלה והתשובות הופכות ליותר ויותר פנימיות.
ואז מבקשים מהן לכתוב על דף 20 (או כלל מספר שאת בוחרת..) תשובות לשאלה: מי את?
אם את חושבת ששייך אז מבקשים שהן יקריאו את 2-3 התשובות האחרונות שלהן. כי אלו התשובות היותר משמעותיות. (לא רק איפה אני גרה ובת של מי אני אלא מעבר לזה).
התרגיל הזה מביא להבנה שמי שאני זה משהו יותר פנימי ועמוק ממה שנראה חיצונית ומאיך שאני רגילה להראות ולראות את עצמי.
את גם יכולה לחפש שאלה באתר שלנו, יש המון בנושא.
שאלה שמדברת על מישהי שמרגישה לא טוב עם זה שהיא לא לבושה צנוע או לא שומרת נגיעה.
או מישהי שמרגישה שמסתכלים רק על איך שהיא נראית ולא מתייחסים למי שהיא באמת.
משהו כזה אולי יוכל לפתוח שיחה על העניין.
את הפעולה עצמה, כמו שכתבתי, רק את יכולה לבנות אבל אולי הנקודות האלו יוכלו להיות לך לעזר.
בהצלחה רבה.
אשרייך שזכית..
אם יש לך שאלות נוספות או שאת רוצה לחדד יותר משהו שכתבתי- את מוזמנת בשמחה לפנות אלי.
בשורות טובות וגאולה שלימה בע"ה
אביטל
Avitalevi2@gmail.com