שלוחי מצווה אינם ניזוקים

בס"ד

שלום

התייחס לשאלתך מתןך ההבנה שלך ששליחי חב"ד הם שליחים ומעשייהם הם שליחות, אולם צריך להבין שכמותם גם אנחנו כל אחד ואחד מאתנו הינו שליח בעולם הזה ולכן הגדרת השליחות הינה על מעשה ספציפי ולא על חיים של שליחות. אולם כפי שאמרתי התייחס אל השאלה כפי שהצגת אותה:

הגמ' מתייחסת בכמה מקומות לנושא של "שלוחי מצוה" (קידושין ל"ט ע"ב, פסחים ח', יומא י"א ע"א) ומסבירה ש"היכא דשכיח היזיקא שאני"- במקום שהיזק מצוי בו אף שלוחי מצווה יכולים להינזק. יש גם הסתכלות נוספת שמופיעה בברכות ה' ע"א- "תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח"- כלומר, אדם, שבאים עליו ייסורים, ומפשפש במעשיו ולא מצא שום סיבה לכך, אומרים לנו חז"ל שאלו הם ייסורים הבאים מאהבת הקב"ה אותו.
עם כל זאת צריך לגשת לנושאים האלה בענווה ולדעת שאנחנו בראייה המצומצמת שלנו לא יכולים להבין את כל מעשיו של הקב"ה וזה מה שאומרת הגמרא במנחות דף כט עמוד ב:
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו* כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
הגמרא מספרת לנו על ר' עקיבא שהיה ראוי שעל ידו תינתן התורה ולבסוף נהרג על קידוש ה', דבר שגם משה רבינו לא מבין.
צריך לדעת שיש מהלכים אלוקיים, חשבונות אלוקיים, שאנחנו כיצורי בשר ודם לא יכולים להבין למה הם נועדו ומה ההשלכות שלהם.
ויקרא פרק י פסוק ג
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן
מפרש רש"י במקום:
בקרבי - בבחירי:
ועל פני כל העם אכבד - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס...

"בקרובי אקדש"- לפעמים רוצה הקב"ה להעביר לנו מסר: להתחזק בעבודתו בנקודה זו או אחרת ו/או לשפר את מעשינו. לשם כך הוא מאותת לנו איתותים העוברים דרך אותם אנשים הקרובים אליו יותר מהאחרים כפי שמובא (בכלי יקר ועוד מפרשים). דווקא דרכם הוא יתברך מעביר לנו מסר כדי שנפשפש במעשינו ונתקן אותם כי לא דומה שר הנענש מדי המלך למשרת זוטר הנענש.
משה חשב שהוא ואהרון הם אלה שאמורים ל"קדש שם שמים" על ידי כך ש"יקורבו" אל הקב"ה. בסופו של דבר אלה היו נדב ואביהו.
אנו אף פעם לא יכולים לדעת מי מקורב אל הקב"ה יותר מהאחרים אך ידוע שהקב"ה מקרב גם צדיקים.
ישנוה מידה הנקראת "מיתת הצדיקים מכפרת"- הרב קוק באורות המלחמה (א) כותב מידה זו על אותם אנשים הנהרגים בלחץ המלחמה, בין אם הם לוחמים ובין אם הם אזרחים, שמיתתם הלא מובנת, הבאה להם ללא משפט, מכפרת על כל הדור.
עם כל זאת חשוב תמיד לדעת ולזכור לנהוג בענווה, משום שאין אנו יכולים לדעת את חשבונו של עולם (-הקב"ה) וסיבת הדברים הקורים, ולהתחזק באמונה שכל מה שעושה הקב"ה בעולמו באמת הוא עושה ושהכל יתהפך עלינו לטובה.