שירות לאומי - יציאה מהבית והאחים

שלום לשמיניסטית העמוסה

קודם כל, שמחנו לקרוא את מה שכתבת. כשהבעיה היא איך לשלב בין שני אידאלים כל כך חשובים, משפחה, ותרומה לעם ישראל, אז כבר המצב טוב מאד. מהמכתב רואים גם שיש לך לא מעט יכולות וב"ה, באמת אנחנו מקוים ומתפללים שתוציאי את כולן אל הפועל!

בשאלה, בעיקר הצגת את הדברים מנקודת מבט של אחותך הקטנה, אם כי הזכרת שזה קשור גם לכל המשפחה. בכל זאת, אני אנסה לברר את הדברים, דרך היחס לאחותך הקטנה.
אין מה לומר, התמימות שלה, והעצב שלה מאד מאד כובש, וזה מאד מובן. אבל בכל זאת, אני לא חושב שצריך להגיע מזה לבלבול וחששות. בסופו של דבר [זה התהליך שאמור לקרות]. זה אמור לקרות, מכיון שאת צריכה להתפתח ו'לפרוש כנפיים'. היציאה שלך מהבית, היא לא רק יציאה טכנית. היא גם שלב ראשון ביציאה מהחממה, ובנית מסגרת עצמאית. כמו שהזכרתי, היכולות הגדולות שבך, מחכות לצאת אל הפועל, והן יוצאות אל הפועל בעיקר מחוץ לכותלי המשפחה אליה אנו שייכים. יתירה מזו, בע"ה את בהכנה להקים משפחה משלך, וגם זה משהו שבהכרח תורם לניתוק מהקשר הכל כך הדוק שיצרת עד עכשיו עם אחותך (מבלי להמעיט מחשיבותו!) הפרידה של אחותך ממך מתרחשת לקראת השירות הלאומי, אבל אצל לא מעט היא מתרחשת לקראת חתונה, ובכלל היא גם מתרחשת לא רק בינך לבין אחותך, אלא גם בין ההורים שלך ובינך (כמו שמבטא שירו היפה כל כך של אריק איינשטיין 'עוף גוזל')

יש לי גם הפתעה בשבילך. התהליך הזה הוא לא רק בריא בשבילך, אלא גם בשביל אחותך. אמנם קשר בין אחיות הוא דבר נפלא, אבל גם היא צריכה ללמוד לבנות את אישיותה, באופן עצמאי. אני מבין שיש לה עוד אחים ואחיות וחשוב גם שהיא תלמד לפתח את הקשר יחד איתם. ובכלל, פרידות הם חלק מהחיים. אמנם, זה לא עושה אותם פחות עצובות, אבל זה עוזר לקחת את זה בפרופורציה.

אז מה עושים? אני רוצה להציע שני כיוונים ששניהם יחד חשובים.
קודם כל, בתור האחות הגדולה, את צריכה לעזור לאחותך הקטנה ולתמוך בה בפרידה. תעודדי אותה לשוחח על מה שהיא מרגישה, תשדרי לה, מצד אחד, זה בסדר מה שהיא מרגישה, ומה שהיא חווה, ומצד שני, לראות בכל זאת נקודות חיוביות. בכל זאת יש היא לא 'נשארת לבד', יש לה גם חברות שהיא יכולה לשחק איתן. לשוחח איתה על פרידה, ועל כך שלעיתים צריכים להפרד, לפחות מבחינה מסוימת, אבל את בטוחה שיהיה לה מאד כיף בכיתה א', ללמוד קריאה, ללמוד דברים חדשים, להיות ילדה גדולה שהולכת לבית ספר וכו'. ובסך הכל, זה עצוב בשבילה שאת עוזבת את הבית, אבל מצד שני, יש עוד הרבה דברים משמחים שהיא יכולה להנות מהם.

במקביל יחד עם הארת הנקודות הטובות, חשוב לתת לה תחושת יציבות. להדגיש לה שהקשר לא מתפוגג לגמרי אלא תמיד תמיד נשאר. אולי זמן מסוים בשבוע, שאת תמיד מתקשרת אליה ומדברת איתה. אולי שהיא תשלח לך ציורים כל שבוע ואת תגיבי וכו'. שאלת - איך מוצאים זמן למשפחה, והתשובה בדרך כלל היא - זמנים קבועים ומסודרים. אם מראש קבעת לעצמך, שלא משנה מה קורה, את עוצרת ל5 דקות ומרימה טלפון, זה כבר חשוב מאד מועיל מאד. כמובן, יש להניח שתהיה בהתחלה 'תקופת הסתגלות', אבל לאט לאט תלמדי איך לשלב בין כל הדברים.

בהצלחה רבה, מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias@Actcom.co.il