שירות לאומי - האם ואיך לשרת?

שלום לך שמיניסטית יקרה,
יפה שאת לא מוכנה להתפשר על ענייני שמירת מצוות וצניעות! עצם תשומת הלב לנושא הזה היא חשובה ומשמעותית. לא לעשות דברים "סתם", כי כולם עושים, אלא לעצור רגע ולהקדיש מחשבה.
שנת השירות הלאומי היא שנה מאוד חשובה ומשמעותית. לא עושים אותה רק בגלל ש"ככה מקובל", אלא עושים אותה כי זה דבר שאנחנו מאמינים שנכון וחשוב לעשות אותו, והוא תורם לא רק לחברה, אלא גם הרבה מאוד לעצמך. את מגלה בך הרבה כוחות ועוצמות ויכולות שטרם הכרת. שספק אם ידעת בכלל שקיימים בך. במשך כל השנים שחיית עד כה היית בעיקר כמו ספוג – סופגת, קולטת, מתמלאת. עכשיו הגיע הזמן גם קצת להוציא החוצה. אם היית מדריכה בתנועת נוער אז את יודעת שהנתינה מאוד ממלאת וסיפור אדיר מתלווה אליה. זה בתנאי שבוחרים במקום הנכון. לכן חשוב לברר לפני שסוגרים – לאן נכנסים. מדברייך משתמע שכך את נוהגת, כל הכבוד.
לצערנו אנו שומעים לא מעט סיפורים על בנות שנפגעו מינית (פיזית או מילולית) במהלך שנת השרות. לכן חשוב לשים לב טוב-טוב לאן נכנסים. גם מי שלא סובלת מפגיעה – חשופה לתרבות אחרת ממה שהיא רגילה, לסביבה שונה, למוזיקה בסגנון אחר. כל אלו מוסיפים להתמודדויות שגם ככה אינן פשוטות. אבל ברוך ה´ יש לנו מסגרות שרות בהן איננו צריכים להתפשר על כלום. אם למשל את הולכת להדריך באיזו אולפנא או אולפנית – את נמצאת בסביבה תומכת ואוהבת שלא מדרדרת רוחנית אלא בונה עוד קומה ומוסיפה עוד נדבך בבניין האישיותי שלך. יש לך תמיכה גם של צוות המוסד החינוכי, גם של רכזת השרות הלאומי וגם של החברות שבדרך-כלל במקומות כאלו הן "בראש שלך".
אפשרות נוספת, אם לא מתאימה לך הדרכה – יש מוקדי העברת יהדות לבתי ספר לא דתיים, מה שאומר שגם תהיי בחברה תומכת מבחינה דתית וזה גם עוזר לרענן את הזכרון בדברים שאנחנו יודעות, אבל ברגע שמעבירים את זה לאחרים – מתחזקים גם.
בנוסף יש את השרות בישובים – בבתי-ספר יסודיים, מועדניות ועוד, מקומות שהם לא עיר והבעייתיות בהם פחותה בהרבה. את צריכה להיות בקשר עם "מקשרת" מטעם האגודה להתנדבות או בת-עמי והן יכוונו אותך. בדרך-כלל יש נציגות מטעם ארגוני ההתנדבות שעובדות בבתי הספר.
אם בכל זאת אחרי הכל את עדיין לא רוצה לשרת – יש במכללה של בית וגן בירושלים מה שנקרא "שנת חסד". אני לא יודעת הרבה פרטים על זה, אבל נראה לי שזו שנה שמשלבים לימודים עם התנדבות בירושלים. כך את מרוויחה "גם וגם".
רציתי להציע לך גם כיוון חשיבה נוסף: לדחות את השרות בשנה וללכת ללמוד במדרשה. מנסיון אישי שלי – מומלץ בחום. כן, לפני שירות. רובן הולכות אחרי השרות, כדי להתמלא. הן מרגישות שנתנו כל-כך הרבה עד שלהן עצמן לא נותר כלום. אני מציעה "להקדים תרופה למכה". ללכת להתמלא עוד קצת לפני שנותנים, ואז בנתינה לא מתרוקנים. אני למדתי במדרשה אחרי שמינית והרגשתי שבאתי לשרות ממקום אחר לגמרי. עם תפיסת עולם יותר בנויה, יותר משמעותית. הייתי גם יותר גדולה בגיל בשנה, יותר בוגרת. החסרון של זה הוא מבחינה חברתית – לא הולכים עם חברות אלא עם בנות שקטנות ממך בשנה והרגע סיימו בגרויות, בעוד את אחרי שנה משמעותית של לימוד תורה וצמיחה רוחנית.
יתרון נוסף למדרשה הוא שיש עם מי להתייעץ ואל מי לפנות. אנשים בעלי קומה רוחנית, אנשים שאפשר לדבר איתם. במהלך השרות נתקלים בהתמודדויות לא פשוטות, וזה לא משנה איפה תשרתי בסוף. אני אישית הייתי באולפנא בעיר פיתוח, וכל תלמידה שם היתה באמת עולם ומלואו. כל אחת והסיפור שלה. המדרשה נתנה לי "גב". נתנה כח. לפעמים יכולתי בשבת פנויה לנסוע לשם להתמלא במקום לחזור הביתה. זה הרבה יותר מכל ה"אורייתא" (שיעור תורה פעם בשבוע) שיש במהלך שנת השרות. שווה בדיקה.
שנת המדרשה לא סותרת את מה שכתבתי קודם על הצורך לתת ולהפסיק להיות רק "ספוג". המדרשה היא גם סוג של נתינה, נתינה שעם -ישראל זקוק לה מאוד, נתינה מסוג שלא כל אחת מסוגלת לתת... ואחריה יבוא תורה של הנתינה המקובלת, בשירות-לאומי.
אם את רוצה עוד פרטים את יכולה בשמחה לפנות אלי במייל, ואם את רוצה יש גם אתר של איגוד המדרשות או "פורום המדרשות הדתיות לבנות". אשמח לעזור בהכוונה.
וגם אם החלטת ללכת לשירות אשמח לנסות לעזור. העיקר שיהיה לך טוב. וכשיהי לך טוב – גם לעם ישראל יהיה טוב.
מוריה,
morionet6@gmail.com