שינויים סידור התפילה

שלום וברכה

כוונון התפילה למקורה הוא אחד הסוגיות המעסיקות אותנו ביותר. מחד גיסא, ישנו חובה לדאוג לכך כי תפילתו של אדם לא תהיה קבע אלא תחנונים, וכי לא נאמר בפני ריבונו של עולם דברים שאינם אמת ואינם נכונים, ולא זו בלבד אלא שאנו לא מזדהים איתם כלל ועיקר. זו מהותה של התפילה, שהיא מעלה לפני ריבונו של עולם את האמת הפנימית שיש בנו, והיא חיי שעה ומלמטה למעלה. עובדה היא שהתפילה הופכת להיות רחוקה מאתנו יותר ויותר, ותעיד על כך העובדה שתפילת שחרית של שבת הפכה לספריית קריאת עלוני השבת ולא לעבודת ד' שבלב (זו ההזדמנות לעודד עוד ועוד מתפללים ומתפללות לקבל על עצמם פשוט לא לקרוא עלונים בתפילה, משום סוג, בשום מצב ובשום הקשר. זו יכולה להיות קבלה נאה לכבוד השנה החדשה, שתתרום את תרומתה לתפילת אמת). מאידך גיסא, התפילה הקבועה והמנוסחת מראש היא חלק ממסורת ארוכה, שחלקה קובע בהלכה, והיא המאפשרת את התפילה הציבורית והכללית של כולם ביחד, וחלקה אף נוסח על ידי מי שהוא בסדרי גודל הרבה יותר ענק מאתנו. לא זו בלבד, אלא שהניסיון לפורר מסורות ולהקים אחת חדשה הביא פעמים רבות לפלגינן דיבורא – את ההתפוררות קבלנו ואת הבניה החדשה לא קבלנו.
הדילמה היא אפוא מאוד קשה, שכן אכן אנו רוצים ואפילו חייבים שתפילתנו תהיה תפילת אמת.
לפני כמה שבועות התקיים כנס במודיעין בדיוק על הנושא הזה (https://groups.google.com/forum/#!msg/bm-hemshech/1pap4ELYOao/ER9cO7s_BKoJ) ובהחלט עלתה בו הדילמה הגדולה.

עמדתי בנושא זה, כמו בנושאים אחרים רבים, שאין אנו רשאים להתעלם מהחובה לכוונן את התפילה למהותה האמיתית, ואין אנו רשאים להתעלם מהאיסור לעשות כך, מכוח דברים שנאמרו לעיל ועוד נושאים אחרים רבים. על כן, מה שצריך לעשות הוא להתקדם קמעא קמעא, ולבחון את הדברים בזהירות מרובה, במקומות המובהקים של הצורך בדיוק התפילה למקורה ולכוונתה, וללמוד מהטעויות לשני הכיוונים, וכך לעבוד את הקב"ה באמת.
אלו הצעדים לדוגמה:
א. ווידוי התפילה בלחש ביום הכיפורים. העובדה שיש האומרים ווידוי שמישהו אחר כתב, ולא זו בלבד, אלא שבאים עם דפי פרשנות לווידוי מנוגדת כל כך למהותו של הווידוי, וכאן אין מדובר בתפילה בלבד, אלא במצווה דאורייתא של תשובה ווידוי. לעומת זאת, מי שבא עם רשימתו שלו, על הדברים הרוחניים שהוא עצמו נפל בהם, ושעליהם הוא מבקש לשוב לפני ריבונו של עולם – אומר ווידוי אמת, מקיים את המצווה במהותה היסודית, אינו מסתכן בהיפוך סדרי תפילה, ועובר חוויה עמוקה של כוונון תפילת יום הכיפורים למקומה.
ב. סליחות: העובדה כי בשנים האחרונות הולך ומתגבש נוסח סליחות המאחד את הקהילות השונות ליכולת אמירת סליחות ביחד – היא גם חלק מכוונון הסליחות, שכן הסליחות הנאמרות בנוסח הספרדים מכוונות יותר למציאות ולתחושות העולות בחודש אלול, חודש הסליחות והרחמים.
ג. כוונון התפילות המיוחדות, כמו אמירת תהלים על חולה, ולא אמירת פרק קל עוד ועוד, אלא חיפוש הפרק המדויק שאנו רוצים לומר במצבים אלה ("למנצח על מחלת...") וכדו'.
ד. התייחסות לחזרת הש"ץ כאל תפילת הציבור (לא תפילה בציבור, אלא התפילה הציבורית), וממילא כוונונה המדויק הן על ידי הש"ץ והן על ידי הציבור, המקשיב בקשב רב לחזרה, ועונה אמן כחלק מתפילה הציבורית.
אלו צעדים לא דראמטיים, והם דוגמאות בלבד, אולם מניסיוני האישי הם מחוללים באדם שינוי גדול, ומרגילים אותו לחפש את תפילת האמת שבו, וגם לראות את הסיכון שיש בשינויים, וכך להתקדם לתפילה אמיתית ומכוונת.

כל טוב ושנה טובה