שאלה
נתקלתי באתר נוצרי
http://www.israelcatholic.com/content/view/84/119/1/1/lang,iw
שם מבאים טענות כי יש רמזים בתנ"ך, כי אלוקים הוא חס ושלום רבים.
ראיה לכך הם נותנים מפסוקים כמו : וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי.
וּזְכֹר אֶת-בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ
נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ
נראה כי באמת מדובר כאן ברבים כיצד ניתן להסביר את כל אותן פסוקים?
ולמה שנקבל את כל המדרשים , שנראה כי הפשט מדבר על רבים?
בנוסף הם נותנים "ראיה"ראיה ממה שהםקוראים "רזא דשלושה" בו הוא כותב :
"
הרז דשלושא (סוד השילוש) בספר הזוהר
ספר הזוהר, הספר החשוב ביותר במיסטיקה היהודית, מתאר מפורשות את האלוהים שהוא שלושה (ההדגשות שלי):
אבל תי חזא רזא דמלה ג' דרגין אינון. וכל דרגא ודרגא בלחודוי. ואע"נ דכלא חד. ומתקשרי בחד. ולא מתפרשי דא מן דא.
("אך, בוא וראה את הסוד שבמלה ['יהוה']: קיימות שלוש דרגות וכל דרגה מתקיימת בזכות עצמה; אף-על-פי-כן, הן אחד והן מאוחדות באופן כזה שאינן יכולות להיות מופרדות זו מזו.") (הזוהר, כרך ג, עמ' 65, מהדורת אמסטרדם; מתוך: הרב צבי נשיא, "הרז דשלושא", קרן אחוה משיחית, תשנ"ז, עמ' 24)
האי עתיקא סבא דסבין, כתרא עלאה לעילא דמתעטרין ביה כל עטרין וכתרין. מתנהרין כל בוצינין מניה ומתלהטין. והוא הוא בוצינא עלאה טמירא דלא אתידע. האי עתיקא קדישא אשתכח בתלת רישין. וכליל בחד רישא. וההוא הוא רישא עלאה לעילא לעילא. ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת. אף הכי כל שאר בוצינין דנהרין מיניה כלילין בתלת.
("מדובר באותו אחד עתיק ימים (דניאל ז, 13) הוא עילת כל העילות (סיבת הסיבות), אותו כתר נשגב, אשר באמצעותו מתקיימים כל הכתרים והעטרות, כל המאורות מקבלים ממנו את אורם וזורחים באמצעותו, משום שהוא המאור העליון ביותר; האור הטמיר הנאלם מן העין. אותו אחד קדוש ועתיק ימים מתגלה בשלושה ראשים הנכללים בראש אחד, והוא הראש הנעלה שלוש פעמים. העתין הקדוש מתואר כשלוש ואף האורות האחרים המואצלים ממקורו נכללים בשלוש.") (שם, שם, עמ' 288; ראה "הרז דשלושא", עמ' 26)
אלהים אומנא לעילא... אלהים אומנא לתתא, ודא שכינתא דלתתא... מארי דבנינא איהו אומר, ואומנא עביד מיד...כד מטא לעלמא דפרודא
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בעזה"י
שלום,
מדוע ללכת לכל מיני פסוקים איזוטריים, מועטים וצדדיים.
הנה אחד משמותיו של הקב"ה הוא "אלוהים" - הרי שזה עצמו ברבים...
פירוש השם אלוהים, הוא "כל האלים כולם" כלומר "כל הכוחות כולם".
זהו שם (שלפי חכמים רבים ומקובלים רבים גם גויים יכולים לתפוס אותו) שקשור למפגש שלנו עם ה' יתברך.
אנו נפגשים עם ה' בפנים רבות ובאופנים רבים.
כשסערה משתוללת בחוץ וכשנולד לנו ילד, כשיש בצורת או בחגים השונים, כשקשה לנו או כשטוב לנו, כשאנו בתפילה או לומדים תורה- אנו נפגשים עם הקב"ה במכלול עצום של כוחות טבע נפש ועוד.
מהסיבה הזו עובדי האלילים הקדמונים האמינו שיש כמה אלים- הם נפגשו עם כוחות של רוח וכוחות של ים, עם כוחות של מלחמה וכוחות של אהבה ופשוט לא יכלו לקלוט שלכוחות שונים יש מקור אחד...
שם "אלוהים" בא לציין כי אכן הקב"ה מתגלה באופנים שונים ו"מדבר אלינו" דרך פנים שונות- אך הוא אחד שמכיל את כל הכוחות כולם.
בעצם אמונת הייחוד הייתה המסר החדשני והמרכזי של אברהם אבינו ושל היהדות.
אמנם מהפאגנים הקדמונים שהאמינו באלילים רבים העולם התקדם ועבר לנצרות שהאמינה בשלוש אלים שונים.
גם בנצרות הם לא הצליחו להכיל את המורכבות שהטוב והרע שניהם באים ממקור אחד "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הרע" ולכן גם אצלם יש עדיין את החלוקה.
האיסלם התקדם צעד משמעותי קדימה בכך שהבין את טעות "העבודה בשיתוף" של הנצרות וכבר מאמין באל אחד (מהסיבה הזו הרמב"ם פסק כי הנצרות היא עדיין עבודת אלילים ועבודה זרה אך האיסלם כבר לא...)
ולאט לאט העולם מתקדם למפגש עם ה' ית'.
אציין בשולי הדברים כי בעוד שם "אלוהים" הוא שם שגם הגויים יכולים לקלוט ולהגיע אליו יש שם גבוה ממנו- שהם "הויה" שהוא שם המיוחד לעם ישראל בלבד שבו אנו מכירים שהכל הכל לרבות מה שהיה, הווה ויהיה - הכל אחד! הכל זה אך ורק הקב"ה ולכן אנו אומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו- ה' אחד" אך לא כאן המקום להאריך יותר.
הנצרות כאמור עדיין מפגרת בתפיסה שלה אחר היהדות ואפילו אחר האיסלם ואמנם יש להגיד שגם בה נרשמה התקדמות לאחר שפלגים שונים פרשו מן הקתוליות והקימו זרמים אחרים שהבינו את הטיפשות ואת האבסורד ב"אל מחולק" או יותר מוזר מזה "אל שהתלבש בתוך אדם".
לגבי המובאות בזוהר.
אומר בקצרה כי בתפיסה של המקובלים הקב"ה מופיע ומשפיע בשלושה אופנים מרכזיים (שלכל אחד מהם ענפים וענפי ענפים) בד"כ יכונו 3 הענפים הללו- חסד, גבורה ותפארת אך יש להם שמות נוספים ובחינות נוספות ואין כאן המקום להרחיב.
הזוהר מדגיש במקומות רבים מאד שהסוד של הכל, השורש של הכל- הוא אחד ויחיד בלבד. (ר' את הפסקה של כגוונא שאנו אומרים בערב שבת בין קבלת שבת לערבית).
היו רבים מחכמי ישראל לאורך כל הדורות שחששו שאם אנשים ילמדו קבלה הם עלולים להתבלבל ולחשוב שהניתוחים של ההופעות השונות והבחינות השונות והספירות השונות והצורות השונות - הם גם אלילים שונים.
המבואות הנ"ל מהאתר ההוא הם דוגמא קלאסית למה אדם שלא בקי ביסודות ולא לומד ממורה שבקי עלול להתבלבל ולטעות מרה.
בברכה
אור