תירוץ הלו"ז של הממשלה זה יריקה בפרצוף, אצבע בעין ועלבון לשכל הישר

הממשלה הודיעה בשבוע שעבר לבג"ץ כי "בשל אילוצי לוח זמנים של הכנסת" לא השלימה את החקיקה להקמת ועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר, וביקשה מבית המשפט "שלא להתערב". כמעט שלוש שנים אחרי הטבח הנורא בתולדות ישראל, זו התשובה הרשמית של ממשלת הטבח הכושלת. זו אינה טעות טכנית. זו חוצפה מחפירה, זלזול בוטה בחובתה היסודית של כל רשות שלטונית: לברר את האמת כשהמדינה קרסה וכשלה כישלון קטסטרופלי במשימתה העיקרית : הגנה על אזרחי המדינה.

ועדת חקירה ממלכתית אינה מותרות והדרישה להקמתה אינה פוליטית

ועדת חקירה ממלכתית אינה מותרות והדרישה להקמתה אינה דרישה פוליטית. היא המנגנון היחיד המעוגן בחוק, המעניק סמכויות חקירה מלאות - זימון עדים בשבועה, גישה לראיות חסויות, המלצות אישיות ומסקנות מחייבות, סמכויות הועדה הממלכתית רחבות ביותר. הועדה אינה כפופה לדרג הפוליטי. עצמאותה המוחלטת מאפשרת לה לחקור כל עד וכל אדם. בלי עצמאות כזו, כל בדיקה הופכת לתרגיל לשליטה בנרטיב. אסון השבעה באוקטובר חשף כשלים מודיעיניים, מבצעיים, מדיניים ותפיסתיים אדירים, רק גוף בלתי תלוי יכול לחשוף אותם בלי פחד מלחץ או מחשבון אישי. היסטורית, ועדות כאלה סיפקו לקחים שהצילו חיים. ממשלת הטבח מסרבת לכך כי היא יודעת היטב מה עלול להתגלות.

זה אינו מחסור בזמן. זה יריקה בפרצוף למשפחות השכולות ואצבע בעין של החברה הישראלית

הטענה ל"אילוצי לוז" היא עלבון ישיר לשכל הישר ולמשפחות השכולות. בכנסת היוצאת לפני פגרת הבחירות נמצא זמן לחוקק חוקים שנויים במחלוקת על גיוס, על סמכויות היייעוץ המשפטי, על הרפורמה בתקשורת, על פטור ממעצר לעריקים. אותה מערכת שידעה לדחוף הצעות חוק, חלקן הזויות במהירות שיא, פתאום "לא מצאה זמן" להשלים קריאה שניה ושלישית להצעה שהיא עצמה קידמה. זה אינו מחסור בזמן. זה סדר עדיפות עקום ומקומם : דחיית הבירור עד לאחר הבחירות, בחלוף שלוש שנים לטבח, היא יריקה בפרצופן של בני המשפחות השכולות בפרט, ואצבע בעין של החברה הישראלית בכלל.

הממשלה מתחמקת כי ועדה ממלכתית אמיתית עלולה לחשוף את האחריות הישירה של הדרג המדיני. ההצעה החלופית שלה - ועדה שחבריה ממונים על ידי הקואליציה, בפועל על ידיה בלבד, כי האופוזיציה כבר הודיעה שלא תמנה נציגים לועדה פוליטית מטעם הממשלה, יוצרת ניגוד עניינים בוטה ומכוער. מי שממנה את החוקרים הוא זה שצריך להיחקר. זה הורס את האמון הציבורי, שגם כך, בשפל המדרגה, והופך את החקירה לבדיחה גרועה במיוחד.

משפחות הנופלים, הנרצחים והחטופים דורשות כבר כמעט 3 שנים חקירה עצמאית ממלכתית, לא מנגנון תלוי ברצון פוליטי של מי שכשל בהגנה עליהן. כי יום שעובר מחליש ראיות, מטשטש זכרונות ופוגע ביכולת להפיק לקחים מבצעיים קריטיים. ממשלת הטבח הכושלת משאירה את המדינה עיוורת לכשלים שעלולים לחזור בעוצמה כפולה.

שאלה של תפקוד המדינה ושל כבוד לאלפי הקורבנות

הבקשה מבג"ץ "שלא להתערב" מחמירה את החוצפה למימדים בלתי נסבלים. היא מציגה את עצם הדרישה לאחריות כעניין פוליטי רגיש שבית המשפט צריך להימנע ממנו. אבל כישלון בסדר גודל כזה אינו עניין מפלגתי. הוא שאלה של תפקוד המדינה ושל כבוד לאלפי הקורבנות. הממשלה, במקום למלא את חובתה החוקית והמוסרית, בוחרת לדחות, להכתיב נרטיב ולהגן על עצמה בציניות מוחלטת. זו התנהלות שמעמיקה את הקיטוב והאמון הציבורי ומותירה את הלקחים החיוניים תלויים באוויר. האזרחים זכאים לדעת מה קרה, מי אחראי, מי אשם, מי כשל והתרשל ובעיקר מה צריך לעשות כדי שנוכל לתקן ולמנוע טבח כזה בעתיד.

הכותב הוא רפי בן שטרית, אביו של סמ"ר אלרואי שנפל בקרב על נחל עוז. לשעבר ראש העיר בית שאן. מייסד- שותף למועצת אוקטובר ומתמודד לכנסת במפלגת ישראל ביתנו.