שיחות וקשרים בין בנים לבנות בשבט צעיר

מדריך יקר – שלום.


דבר ראשון – אני מסכים איתך. לא מוכרחים לתקוף חזיתית נושא "בוער" רק בגלל שהוא בוער. במיוחד כאשר יש סיכון ליצור התנגדות ואנטגוניזם. הרבה יותר משמעותיים הם הליווי והמודעות שלך לנושא בשגרת היום יום, והיכולת ללמוד באופן מתמשך מה קורה עם החניכים שלך במישור הזה. במקרים רבים, הנושאים החשובים והמעניינים באמת לא עולים לדיון במסגרת פעולה, אלא בשיחות צדדיות לפניה ולאחריה (וכמובן במהלך התפילה...). היכולת שלך כמדריך "להיות שם" – כמאזין ולעתים גם כמשתתף בשיחה – היא זו שתכריע ותקבע לאן הדברים יתגלגלו, והיא זו שתיצור עבורך את ההזדמנות לכוון ולהדריך את החניכים איך כדאי לנהוג ולמה.


אז הנה כמה עצות קטנות שיכולות לסייע:


[1. ללמוד]

אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני כל מדריך הוא הצורך ללמוד המון על החניכים בזמן מאוד קצר, ועל פי המידע וההבנה המתגבשת לארגן תכנית פעולה וקו חינוכי שמתאים לקבוצה. בדרך כלל, הכלי המרכזי והבולט ביותר אצל רוב המדריכים הוא האילתור, ובאמת – זה כלי בהחלט חשוב. אבל מה שנשכח לעתים זה הצד השני של המשוואה – הסבלנות והיכולת "להיות בשקט" ופשוט להקשיב לחניכים. באופן טבעי אנחנו כמדריכים, מנהיגים ואנשי חינוך דגולים (אפשר לקרוא את זה בציניות ואפשר גם ברצינות...), מרגישים דחיפות נוראית "לעשות משהו", להיכנס פנימה, להעצים, לכוון, להסביר ולארגן. אבל לפחות בחלק מהזמן, חשוב מאוד דווקא לבלום את הנטייה הזאת ולתת למים בצינור המידע לזרום בכיוון ההפוך: לא מכיווננו אל החניכים אלא מהחניכים – אלינו. זה יכול להיות קשה, מתסכל, מעצבן, מאכזב וגם סתם משעמם. אבל למדריך שמעוניין באמת להיות רלוונטי וליצור ערוצי תקשורת אותנטיים, טבעיים וטובים עם החניכים – זו הדרך הראשית להצלחה. אז תרשה לעצמך להמתין מעט עם התמונה הגדולה ונסה לרדת לפרטים: על מה בדיוק הם מדברים, אילו דוגמאות הם מביאים, מה הם רואים/שומעים/חווים, מה מניע אותם לשם, וכו´. ככל שתהיה פחות שיפוטי ובעל עמדה במהלך ההקשבה הזאת (לשיחות צדדיות, פטפוטים אגביים וכו´), תצליח לאסוף מידע יותר מעניין ומועיל.


[2. הרגעה ופרופורציות]

לעתים, בלי כוונה כמובן, מדריכים/הורים/אנשי חינוך עלולים ליצור מצב של "פאניקה מוסרית" שלמעשה לא רק שלא מפחית את מימדי התופעה המדאיגה התורנית, אלא בכלל מעצים אותה. קל מאוד להיסחף אל מין ענן של דאגה וחרדה, שמדביקה כמובן מאוד מהר את החניכים עצמם, ויכולה לגרום להם להתבצר בעמדות שלהם מצד אחד ולדאוג לגבי תוצאות ההתבצרות הזאת מצד שני. ולכן, למרות שללא ספק התפקיד שלך הוא לנסות ולשפר את המצב הערכי והמוסרי בהתנהגות החניכים שלך, חשוב גם שתימנע מליצור אווירה של "תופעה בעייתית", אלא דווקא להיפך: שבסה"כ החניכים טובים וחמודים, ולכולנו יש דבר או שניים ללמוד על איך להיות טובים או מכוונים יותר לעולם הערכים המוצהר שלנו.


תפקיד המשימה "הרגעה ופרופורציות" הוא לא להרגיע רק את הצד המחנך אלא גם את הצד המחונך. ב"טרנדים" רבים של בני נוער וילדים יש מרכיב של העצמת החוויה המסוימת בה הם מתנסים למשהו בקנה מידה הרבה יותר גדול. זה יכול להיות מלווה בהגזמות, סיפורים, אגדות ומיתוסים שונים שמגבירים את העניין וההתרגשות מהנושא התורן. לפעמים עצם ההתכנסות המשותפת סביב נושא מסוים, ולא משנה אם הוא "בנות" או "כדורגל בליגה הטראנס אטלנטית", היא זו שיוצרת את המוטיבציה והלכידות הקבוצתית, ומשמשת אינדיקטור מי נמצא "בחבר´ה" ומי לא. כמובן שככל שהנושא משקף רמה מוגברת של תעוזה, סכנה וחציית קווים, יש לו יותר קסם והוא מאפשר יותר הזדמנויות לכל אחד מחברי הקבוצה "להוכיח את עצמו". אז מצד אחד, אין ספק שהמשיכה לבנות והמודעות לנושאים שהצניעות יפה להם מחלחלת לגילאים יותר ויותר צעירים, וזו ללא ספק סוגיה מאתגרת. אבל במקביל, יש משקל לא מבוטל לדינמיקה החברתית של ילדים שמנסים כל הזמן להרגיש רצויים, מקובלים, בוגרים ושולטים בחייהם, תוך שימוש בכלים שונים שאחד מהם הוא הבעת עניין מופגן בבני/בנות המין השני.


וכאן נכנס תפקידך כ"מרגיע הלאומי", שעוזר לחניכים לתקוע מדי פעם סיכה קטנה בבועה המרשימה שם יוצרים, ולהחזיר אותם לקרקע המציאות. למשל: החניכים יושבים ומדברים על זה ששמוליק מהכיתה המקבילה מאוהב בזרובבלה השכנה ממול. ברגע המתאים אתה כמדריך יכול, תחת מעטה של התעניינות מנומסת, לתהות באוזניהם: הוא מאוהב? מה אתם אומרים! יצא לו לדבר איתה פעם? הם מכירים? יוצאים קבוע? אה, הוא פשוט חושב שהיא חמודה ושיש לה תסרוקת מהממת? אוקיי, זה נחמד אבל מפה ועד "להתאהב" – ארוכה הדרך, לא? (כאילו, דאא?). תגובה כזאת יכולה, לפעמים, להנמיך קצת את גובה הלהבות, ולהחזיר את הדיון לפרופורציות. ככל שתצליח להכיר יותר את החניכים שלך, ולהתחבר יותר לעולם הפנימי שלהם ולחוויות שלהם, תוכל לארגן לעצמך יותר תגובות מתאימות שמצד אחד לא תוקפות אותם בצורה "חינוכית", ומהצד השני מצליחות להכניס לשיח החתרני קצת חמצן והיגיון.


[3. אספקת מוקדי עניין חלופיים]

כמו תמיד, עם ילדים האסטרטגיה המרכזית היא לא להדגיש את הצד של "מה לא" אלא לשווק באופן נמרץ ואנרגטי את הצד של "מה כן". אגב, גם עם מבוגרים זה די נכון, ובעולם הפרסום יש הימנעות חזקה מאוד משימוש בפרסום שלילי נגד המתחרים, אלא בהדגשה חסרת פרופורציות של "למה המוצר שלנו פשוט מגניב". ולכן חשוב לא להיכנס עמוק מדי לדיונים קבוצתיים של "למה זה לא טוב להעמיק קשרים עם בנות בגילנו הצעיר", או "בואו נעשה רשימה של אתרי אינטרנט שאסור לגלוש אליהם", ובמקום זה להציב מספיק מוקדי עניין שמכוונים את החניכים למחוזות מתאימים ובטוחים יותר.


אמרנו שילדים מחפשים אתגרים שיאפשרו להם להוכיח את עצמם. אתה כמדריך בהחלט מסוגל להגיע לעמדה שמאפשרת לך לזרוק להם אתגרים ולעבור איתם חוויות מעניינות ומסעירות בכיוונים שונים. זו יכולה להיות התנדבות מסוימת, מקורית ולא שגרתית (סנפלינג עם קשישים? בישול גורמה לנזקקים? זן ואמנות אחזקת כיסא הגלגלים? הכל אפשרי). זה יכול להיות חוג סיירות קבוצתי, או בשילוב חניכים מקבוצות נוספות, ארגון להקה, קבוצת ספורט שתתחרה מול סניפים אחרים, ועוד. זה כמובן מאוד תלוי בדברים שמעניינים אותך ואותם, וברעיונות המקוריים שתצליח להמציא (ושוב, גם כאן מאוד חשובה ההיכרות עם החניכים). אל תצפה שזה ישכיח מהם לחלוטין את עניין הבנות או דברים אחרים שהיית מעדיף שלא יעסקו בהם. אבל זו ממש לא המשימה: המשימה היא ליצור פרופורציות ולמנוע שקיעה לתוך מדרון חלקלק ואל השקעת מרבית האנרגיה בנושאים חסרי עומק ומשמעות. רווח נוסף של האסטרטגיה הזאת היא שיותר חוויות משותפות עם החניכים שלך משמען יותר קירבה וקשר קרוב איתם, מה שיכול בהחלט להגביר את האמון ביניכם ולאפשר לך לייעץ באופן יותר אישי כאשר ייפנו אליך.


[לסיכום:] המודעות שלך למצב המתפתח אצל החניכים, והרצון לתת מענה מבלי לגרום נזקים או לסכן את הקשר שלך איתם, שניהם בהחלט מצביעים על אינסטינקטים טובים שלך כמדריך ועל כיוון נכון וראוי במשימת ההדרכה. באמצעות למידה מתמשכת, שמירה על פרופורציות ואספקת מוקדי עניין חלופיים, תוכל לחזק את הקשר עם החניכים, ובמקביל להסיט מעט את תשומת הלב העיקרית מעיסוק בתחומים ובנושאים שלדעתך אינם מתאימים לגילם. חשוב לזכור שמראש האסטרטגיה הזאת אינה מכוונת לפיקוח או למניעה, אלא לצמצום העיסוק בעולם ה"בנים-בנות", ולהפניה של אנרגיות ושל ניסיונות לשידרוג המעמד החברתי של החניכים לאפיקים מוצלחים ומתאימים יותר.

בהצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com