שוב פעם אני מגיע לליל הסדר וחושב כמה שאני לבד...

אנחנו לא מכירים ובכל זאת בחרת לשלוח לי את המייל הזה וגם אישרת לפרסם
אותו כי זה לא סוד שיותר מידי אחים שלנו מסתובבים היום בעולם,טובעים
בתסכול ובים של בדידות שרק מי שנאבק יום יום בזרם השוטף הזה ועוד לא רואה
את החוף יודע על מה אתה מדבר.
זו לא בדידות שקשורה לחברים,כמו שאמר לי לא מזמן חבר שלי:
"אז אני כל יום נפגש לאספרסו עם חבר אחר,שקוע עד הראש בעבודה שלי,עושה יופי
של כסף,מכונית,דירה משלי ומבחינת העולם המטומטם אני נקרא: 'מסודר בחיים'."
"שמעת?" הוא המשיך עם חיוך מריר והבעה עצובה:
מסודר.אני...מסודר. ולמה?
"כי יש לי הכנסה קבועה,אני רץ לדוקטורט ושממש אבל ממש עצוב לי אני מוציא
את הדלקן שלי,מסתכל עליו ונזכר בעובדה המזה משמחת שמישהו דואג לדלק שלי
ואז...אז זה עושה לי טוב."
"אבל המפגרים האלו לא יודעים,שגם אם יש לך ימבה חברים,דיפלומה יפייפיה
טבולה בפנסיב וגולף חדשה בצבע שחור נוצץ...הדבר היחיד שאני לוקח איתי למיטה
כשהיום ניגמר והמסך יורד זה רק את הצבע השחור."
אמרתי לו: "אחי,לא נסחפת? אתה באמת מרגיש ככה?
כי בדיוק אתמול עמיחי, אחד מהחברים הנשואים שלנו,אמר לי שהוא מזה מקנא בך
על זה שאין לך בעיות כלכליות".
הוא מטורף על הבת הקטנה שלו אבל כל יום הוא שובר ת'ראש מאיפה הוא הולך
להביא הביתה עוד כסף ככה שאולי סוף סוף הוא ואשתו יוכלו לעבור מהקרוואן הרעוע
שלהם למשהו נורמלי..."
הוא הסתכל לי בעיניים,אחד שמבחוץ נראה לך עם עור של פיל,לא נשבר מכלום
ולחש לי עם דמעות בעיניים:
"אחי! רק אלוקים יודע שהייתי זורק הכול,רק תן לי כבר להתחתן!...
"אולי מבחוץ זה נראה כאילו שאני מסתדר יופי,אבל מבפנים אני רק מנסה לשרוד,ואת
הדמעות שלי לפני השנייה,רק זה שיושב בשמיים עוד ממשיך לספור..."
אז כן אח שלי,אפשר להבין מה עובר עליך והאמת? זה גם מזה נכון.
נכו שכל מי שנשוי עכשיו היה פעם רווק והם באמת יכולים לבוא אליך ברגע של
הזדהות,להסתכל לך בעיניים,לעשות עם הראש ולשדר לך:
שהם מבינים אותך. הם גם כן זוכרים את זה,רק לפי חצי שנה הוא היה כמוך.
אבל מה לעשות שמטבעו של אדם שהוא נוטה לשכוח יותר מידי מהר דברים
שעד לפני כמה זמן איימו לחנוק אותו.
וזה לא שהוא משחק או משהו.
הוא באמת מבין אותך,חבר שלך ודואג לך ומידי פעם הוא אפילו נזכר לזרוק
לאשתו שתחיה אם היא מכירה חברה שלה כי אתה עוד רווק ובדיוק גמרת קשר אבל
תמיד שאתה בטוח שסוף סוף הוא באמת איתך,באה הSMS של אשתו.
ולא,זה לא שהוא לא רוצה להמשיך ולדבר איתך אבל פשוט האישה מחכה.
ואם האישה מחכה אז ברור ש ...
לא לא,אני כבר אסתדר באמת,אל תדאג. כולה עוד מעט אני הולך לקפוץ מהקומה
החמישית כי אין לי שמץ של מושג איך לעזאזל אוספים כוח בשביל לעבור את
המנהרה הזו,שאם רק הייתי יודע אם היא תיגמר פעם...
אבל אני רוצה לספר לך על עוד חבר שלי גם כן פחות או יותר באותו טווח גיל
שגם אכל ואוכל סרטים בשביל עשר רווקים,טיפוס באמת מדהים
אחד מאותם חברה שכל בת שיוצאת איתו ולא קופצת עליו ממחישה לי רק עד כמה
נכון מה שכתב מרן החזון איש: שאין דבר בעולם שרואים בו את ההשגחה הפרטית
כמו העניין הזה של הזיווג,כי אם נלך לאפשרות השנייה אז באמת שאין לי מושג
איך יש היום כל כך הרבה בנים מפגרים עם חכמה של נעל ורגישות של המדרס
שבתוכו שהם כבר מזמן נשואין והוא עדיין לא.
ולא,לא הגזמתי. תכיר קצת ת'בן אדם ותבין למה אני מתכוון.
והמבט שלו? עדיין יוקד והאש הפנימית בוערת וכל פעם שבא לי בעצמי ללכת
לאיזה מקום שקט ולהתקרב גבוה כמה שאני רק יכול כדי שהריבונו של עולם ישמע
אותי הכי טוב צועק לו:
'תגיד,מה ניסגר איתך? כאילו אין גבול? אתה באמת רוצה לראות איך
שאני נשבר?'
בכל פעם כזאת אני בא אליו לשבת על איזה הפוך,או מים או כל דבר שאתה
יכול להטביע בו את הצרות שלך,ואז באווירה המתאימה הוא מתחיל לירות:
"מה נראה לך,שלי זה פשוט? אבל כל פעם אני מחזק את עצמי מחדש ונזכר במדרש ההוא:
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) "אלהים מושיב יחידים ביתה.."
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו:
לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ".
אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?
אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים - בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני
לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני..." ואז הוא המשיך,עם הניצוץ הזה
בעיניים,שסופג כל פעם מחדש עוד שכבה של ייאוש:
"ת'קולט אחי? יושב ומזווג זיווגים!
זה מה שיש לריבונו של עולם לעשות,וזה מה שהוא עושה!
אז שאומרים לי שאיזה שדכנית חושבת עליי או שנכנסתי לרשימה של איזה
ארגון, זה לא ממש עושה לי את זה כי עם כל הכבוד כולה בן אדם.
יש לה שמחות,אירועים,קריזות,סדר עדיפויות ובכלל מגעיל אותי שאני צריך
לדפוק איזה שואו שהיא תחשוב שאני 'בחור שווה' ותמקם אותי ברשימה שלה עם
כוכבית מזהב,אבל כשאני יודע שהקב"ה,הוא הוא בעצמו,מטפל בי אז וואלה, זה
נותן לי חמצן עד ההתחזקות הבאה ממש כמו אמא שדכנית שהבת הבכורה שלה עדיין
נמצאת בבית והיא עסוקה וחושבת כל היום איך למצוא לה את השידוך ומטבע
הדברים למרות שמן הסתם יש לאמא השדכנית שלה עוד בנות ברשימה...אבל ברור
שקודם כל היא שוברת ת'ראש לבת שלה,ככה גם אני ואבאל'ה."
אהבתי את המשל.
הוא לקח לגימה והמשיך:
"עוד מעט ליל הסדר וכל העניין של יציאת מצרים,כמה
פעמים חשבת בכלל להתעכב על הפסוק מתי שהקב"ה אומר למשה שילך אל פרעה:
"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל"
קצת פדיחה אבל האמת...אף פעם.
בני בכורי ישראל!
"סבבה, יש לו לקב"ה 5 מליארד אנשים בעולם,ואם נתרכז רק ביהודים,אז 14
מיליון,נישאר עם הרווקים,עדיין יש ככה איזה...קרוב לחצי מיליון.
איך מכל ים האנשים האלו הקב"ה אמור לזכור דווקא אותי,או אותך?
די מבאס לחשוב על זה, כאילו מה,אני נמצא ברשימה מס' 679?
באמת מעודד".
"אז זהו" הוא המשיך ולקח נשימה ארוכה:
"אם היית באמת מתחיל להתעמק קצת בדברים,להאמין קצת במה שאתה קורא,לא לעשות
טובה למישהו אז היית מבין תופס וחי את המשמעות הזו:
בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל! יש לכל אחד ואחד בחינה של בני בכורי.
הקב"ה,אומר לך: אל תשכח שאני קודם כל אבא'לה שלך!
אתה הבן שלי (או הבת שלי...) ואין לי עכשיו בעולם הזה אף אחד!
ולא רק שאתה הבן שלי, אלא אתה גם הבן הבכור שלי.
למה בכור? מה כל העניין בבכור?
כי זה לא סתם שבכור מקבל פי 2 בירושה. נכון, ההורים אוהבים את כל הילדים
שלהם באותה המידה ואף על פי כן,יש מעלה מיוחדת
לבכור:
הוא זה שהפך את הזוג הזה, את הבן אדם הנשוי הזה לאבא..."
הוא עצר לרגע ושאל:"רוצה לשתות משהו?"
"ממש לא, פשוט תמשיך" אמרתי
התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, ואז הוא המשיך:
"תראה,ככה אני אומר לעצמי:
אם כבר יש לך את הכיפה הזו על הראש,אם כבר בחרת להיות דתי,אז אל תהיה
דפוק ולפחות תלך עם זה עד הסוף.
זה מאוד פשוט: או שאנחנו מאמינים ונושמים את מה שאנחנו קוראים.
או שלא.
וכשאני פותח את המחזור של יו"כ:
"וכל מאמינים שהוא בוחן כליות ולב" אני חושב מזה אומר?
בוחן כליות ולב.
"אתה קולט מה ההבדל?
בא לך למות, אין לך כוח, אתה חייב מישהו שישמע אותך,שתפרוק קצת,זה יכול
להיות חבר שלך,אבא,אמא,הרב,לא משנה,אנשים שאתה באמת מחזיק מהם ואוהב
אותם.
והם באמת יתנו לך תחושה טובה.תרגיש הקלה.שחררת לחץ.
אבל עדיין באיזה שהוא מקום, אתה מרגיש שיש כמה אחוזים שלא משנה מה
תעשה,עדיין תישאר לבד...
וזו הרגשה מטורפת,ה'לבד' הזה.
עדיין יש לך את המערה שלך, שמה שלא תעשה אתה פשוט לא יכול להסביר את זה
לאף אחד מהסיבה הפשוטה:
הם שומעים,הם מבינים,הם הכול...
אבל הם במצב של,'הם' ואתה...אתה עדיין נשארת...אתה.
אתה -עם הכאב שלך
אתה- עם הדמעות שלך שאתה יודע שבסוף בכל זאת יגיעו אחרי שתגמור להודות
להם על התמיכה.
אבל בוא תראה מה שכותב לנו המדרש"
הוא עצר רגע ונכנס לבית שלו כדי להביא איזה ספר (בזמן הזה חשבתי כמה
מדהים התהליך שעובר על מי שבאמת נכנס לעולם התורה, לפני שהוא למד בישיבה,
רוטווליר היה פרח מוגן לידו ועכשיו הוא שוחה בים של חז"ל)
הוא פתח ת'ספר,מדרש תנחומא:
"אמר ר' אבהו: כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה שנאמר: עמו אנוכי בצרה.
עמו...הקב"ה לא יושב לידנו ומנסה להרעיף עלינו סמפטיה והזדהות.
גם לא תשמע ממנו:
תקשיבו רווקים יקרים, אני מבין כמה שקשה לכם.באמת. גם אני הייתי שם...
את זה הוא משאיר לחברים שלנו.
הקב"ה,שהוא קודם כל אבא שלנו,אומר ומבטיח לנו:
עמו אנוכי בצרה! כואב לך? ורק אתה יודע כמה כואב לך
אז ככה כואב לו! ולא רק זה אלא שאתה עם כל החוסר ביטחון שלך,עם כל המחסור
באמונה שלך מ'צפר אותו גם כן בעוד כאב:
אחד מהדברים היסודים שלומדים בהלכות הבית היהודי ושבלי זה לא שייך בכלל
לשמור על יציבות בבית הוא שבחיים,אבל בחיים אסור לבעל לומר לאשתו:
'תגידי נשמה,בטוחה שלא שכחת להוסיף איזה תבלין למנה הזו? כאילו באמת הכנת
אותה כמו שצריך?
כי פשוט בזה הרגע גמרת אותה לגמרי!
מה,אתה לא סומך עליי?
צריך פעם לראות את ההבעה על הפנים של האישה כדי להבין איזה נזק זה יכול לעשות
וכל תחושה כזו שלנו,כל אנחת יאוש כזו:
'ה'! הסיוט הזה באמת ייגמר פעם?'
זה בעצם הצהרה פשוטה כלפי הקב"ה:
נכון, מגיל קטן אנחנו יודעים שאתה קיים ויודע מה? אנחנו אפילו מפזרים כמה
פעמים ביום משפטים יפים כאלו,'אי"ה' ו'בעזרת ה', אבל כשהכסף מונח על
השולחן, שכל אחד צריך להסתכל ללב שלו בעיניים,אנחנו פשוט מה לעשות, לא
סומכים עליך! לא סופרים אותך!
"ריבונו של עולם,אתה באמת בטוח שאתה יודע מה שאתה עושה?"
לא אני לא,בדיוק באמצע שחשבתי עליכם תפסה אותנו פה בשמיים הפסקת חשמל
עצבנית וכל המערכת קרסה, תזכירו לי איפה היינו?
בשלב זה,אפשר לומר שכבר הרגשתי די טוב,אבל החבר שלי,היה על אוטומט:
"מה נראה לך,שאמונה זה חומרה? שרק ה'דוסים' או האלו שנדלקים אמורים לחיות איתה?
אנ'למבין,אנשים אשכרה מוציאים את עצמם מטומטים!"
הולכים לתפילה, אומרים כל יום:
"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,
והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים"
וכמו שכותב הכוזרי,הכול בחיצוניות,כצפצוף הזרזיר,יוצאים ידי חובה ויאללה,
אפשר סוף סוף לראות מי חיפש אותנו בפלפון בזמן הזה.
וואלה, באמת תודה רבה שעשיתם טובה לקב"ה ומלמלתם חצי שעה.
עכשיו הוא יכול להמשיך בעיסוקיו.
ועל מה אנחנו מדברים כאן?
על יסודות האמונה. על שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם!
ובאופן הכי פשוט,מי שלא מאמין בזה,מי שלא חי את זה,נחשב כופר!!!
נשמע רע? פנאטי? מלחיץ?
שלום כיתה א',מה לעשות שלא כל דבר בחיים אפשר לעגל.
אתה מרגיש לבד?
אז אולי תתחיל מזה שאל תעשה מעצמך צחוק ותתחיל לחיות את העיקר השני:
"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל
מחשבותם שנאמר: היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"
עדיין לא הבנת? עדיין חושב שזה חומרה?
תסתכל פעם ברמב"ן (סוף פרשת בא): "שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל
דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין
ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו הכל
בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר"
שאין לאדם חלק בתורת משה!
עם הרפורמים יש לך בעיה? עם השמאלנים? ומה עם העצבות שלך שצועקת שמישהו
כאן קצת מפקשש...
רק מה, אם כל רווק היה יודע שיש לו היום בשעה שש פגישה עם הקב"ה,ובפגישה
הוא היה בא ופשוט מתחיל לבכות כי סוף סוף מישהו מבין אותי ושנגמרות
המילים מתחילות הדמעות:
והקב"ה היה אומר לו: זה בסדר, מעכשיו בעוד שלושה חודשים אתה מתחתן!
אז פתאום כל העצבות הייתה נעלמת וכל המנהרה הייתה נהפכת בכלל לזולה...
מה איכפת לי! אז עוד שלושה חודשים,בגיל דיל, בינתיים בוא נהנה קצת מזמן
איכות עם עצמי,בוא ננצל עוד רגע להיות מוכן יותר לנישואין...
רק מה, מה מטריף כאן? החוסר וודאות!
המחשבה שאולי זה אף פעם לא יבוא...הקול הזה שדוקר אותנו כל פעם מחדש
שאולי אולי זה לא שאלה של 'מתי' אני אתחתן אלא 'אם' בכלל אני אתחתן...
ומה לעשות כשהולכים במערה ולא רואים את הסוף אז מתחילים להיחנק רק מעצם המחשבה"
"אבל אם היינו מתבגרים סוף סוף ועושים טובה לחיים השחורים שלנו וצובעים
אותם קצת באמונה וחיים את הידיעה שממש עכשיו, בדיוק באותה שנייה שהורדנו
עוד דמעה שנתגבשה מתהומות של עצב וכאב, ממש עכשיו גם בשמיים יושב לו
מישהו שהוא במקרה גם מלך העולם ושלפני הכול הוא קודם כל אבא
שלנו,אבאל'ה,טאטה או איך שלא נקרא לו, ומוריד איתנו ביחד את הדמעה שלו,כי
כואב לנו.
אבל אחר כך הוא מוריד עוד דמעה, בגלל שבאיזה שהוא מובן הדמעה הזו,היא בעצם יריקה
בפנים של הקב"ה!
למה אתה בוכה אם ממש ברגע זה אני מכין לך משהו פיצוץ לפנים!
לא רואה את זה? אתה לא מרגיש את זה? אתה לא באמת מאמין בזה?
אז אולי תבין כבר שזה לא שהעולם עקום אלא המשקפיים שדרכם אתה רואה אותו,הם עקומות.
קודם כל תנקה את העדשות מכל שכבות העייפות וההתרגלות לחיות במהלך שטחי של
אמונה בכאילו...ואחר כך תתחיל לעבוד על האמונה שלך כמו שאומרים חז"ל
בברכות ל"ב ע"ב:
"ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ"
ובוא נתחיל מהתפילה.
נו מה חשבת,שהאמונה הזו,שהביטחון הזה יגיע לבד?
תשקיע,תתחיל לחשוב על מה שאתה אומר,תתחיל לחיות את הדברים ואחר כך תראה
בעצמך כבר איך החיוך חוזר אליך"
הוא לקח את הכוס,מילא אותה מים ואמר לי בחיוך:
אחי,אני אומר לך, הברכה הזו זה משהו גרעיני,כמה כוחות שהיא יכולה לתת.
עצם את העיניים שלו וברך לאט לאט:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,שהכול נהיה בדברו"
שהכול- כל דייט,וכל פגיעה,וכל דמעה,וכל קושי שהוא לא יותר מאשר מתנות
שהקב"ה נותן לנו בשביל שנגדל ונתקרב אליו יותר...הכול נהיה בדברו!
ואני? לא היה לי מה לומר לו מלבד:
אמן.
וותזכור שכמו השפע שיורד עלינו במעגל החיים בשבת,ובראש חודש, ככה גם ליל
הסדר יורד שפע מטורף של סייעתא דשמייא שיש לה כוח להוליד כל אחד ואחד
מבחינה רוחנית מחדש!
זה לא יאומן לאיזה דרגות אפשר לקפוץ אם רק ננצל את השפע הזה ונדע להאריך
את ליל הסדר מצד האמת הפנימית שבו

רק טוב, בשורות טובות ושמחה אמיתית.

אבינועם
Avinoam811@gmail.com