שאלה
שלום ומועדים לשמחה
בשבת א,א מתוארת "הוצאה" שאסורה מדברי סופרים:
"פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל-הבית לתוכה... שניהם פטורין"
הנימוק שהם פטורים - מהתורה - הוא שכל אחד מהם עשה רק חצי מלאכה: העני רק עקר מרשות הרבים, ובעל-הבית רק הניח ברשות היחיד, בעוד שכדי להתחייב מהתורה צריך לבצע את המלאכה בשלימותה.
הענין הוא שיש כלל שידו של אדם נגררת אחר גופו - אם כך, לכאורה - בגלל ש*גופו* של העני בחוץ, ידו (שנגררת אחר גופו) נחשבת עדיין כרשות הרבים! כלומר בעל-הבית, מאחר שעקר *מיד* העני עקר מרשות הרבים (וגם הניח כמובן ברשות היחיד). כלומר הוא אמור להיות חיב מהתורה.
מה לא נכון בהבנה שלי?
תודה,
יניב.
תשובה
שלום וברכה!
הבעיה היא בזה שאתה מחשיב את האדם כרשות וגם אתה טועה בהבנת הדין "ידו של אדם כגופו". אין אדם רשות לא הרבים ולא היחיד, אלא הוא נמצא או ברשות הרבים או ברשות היחיד. גופו של אדם ברשות הרבים, אך ידו בתוך רשות היחיד, כי היא הוכנסה פנימה. הגדרות רשות הרבים והיחיד לא חלים על הגברא, כאמור הוא איננו רשות כל שהיא, אלא הוא המבצע פעולה של הכנסה והוצאה. עתה נעבור לדין "ידו של אדם כגופו". ההסבר הוא, אם היד נכנסה כאילו גוף האדם נכנס. ע"פ זה העני עשה עקרה מרשות הרבים, הכניס לרשות היחיד, אך לא הניח ובעל הבית רק הניח ברשות היחיד, הרי עקירתו הייתה מהיד שכבר ברשות היחיד.
חג כשר ושמח,
חיים דב בריסק, צוות ישיבת הר עציון