שאלה
שלום הרב
לאחר שקראתי בעיון את מכתבך לבני ישיבתך ישנם מס' פסקאות שאינן מובנות לי כמו "הקביעה כי מתן פקודה לעקירת מקום התיישבות בארץ ישראל הוא מעשה המנוגד לתורה באופן מוחלט אינה עומדת אפוא במבחן הדיון הרבני החלוק על כך, ובכך הדברים שונים מפקודה לחלל שבת. נזכיר רק כי על אף דבריו המדויקים והחריפים של הרב אברהם שפירא זצ"ל רוב מוחלט של ראשי הישיבות לא התייצבו ופסקו לתלמידיהם כי עליהם לסרב פקודה בעת העקירה בגוש קטיף" מפיסקא זאת אני מבין שאינך מדבר על יכולתו של השלטון לשנות את פיזור האוכלוסיה על המדינה שלזאת אין חולקים אלא שביכולתו לגרש את תושבי מקום פלוני{כמובן עם פיצוי וללא גזילה }ולתת אדמה זאת לעם אחר שלפי רוב מכריע של העם מוגדר כאוייב. שאלתי היא והרי זה בדיוק איסור "לא תחונם"ובניגוד גמור ל"לא נעזבנה ביד האומות" והשאלה האם ראשי ישיבות ציוו על סירוב פקודה או לא אינה יכולה להעיד על עמדתם אלא אולי על מצבם ?
תשובה
שלום וברכה
מה שכתבתי עוסק בשאלת מצות ישוב ארץ ישראל, שעליה התבססו רבים בקובעם כי פינוי ישוב דומה לחילול שבת. הדברים נתונים במחלוקת הן בשל העובדה שרוב מוחלט של הראשונים כלל לא מנה את מצוות ישוב ארץ ישראל כמצווה, גם אלו שמנו לא מנו את חובת הכיבוש ו"שלא נניחנה לזולתנו מן האומות" כהגדרת המצווה, ולמעלה מכך – גם הרמב"ן יודה כי אם יש צורך לקטוע חלק מארץ ישראל כדי להציל את השאר – יהיה מותר. לאור דברים אלה, כתבתי את שכתבתי מתוך בירור תורת אמת.
מה שאתה רומז כאילו ראשי ישיבות פסקו כך בשל "מצבם" הוא עבירה הרבה הרבה יותר חמורה מאשר נסיגה מארץ ישראל. יש בדברים ערעור על כל תוקפה של תורה (כי לדבריך פוסקי הלכות נגועים ב"מצבם"), הלבנת פנים והוצאת שם רע בצורה המכוערת ביותר. זו גם מידה מקולקלת לייחס למי שחולק עליך כוונות זרות ולראות את עצמך כצדיק – האם "מצבם" של ראשי ישיבות שפסקו שכן צריך לסרב פקודה לא יכול להתפרש כסיבה ?.
כל טוב