שאלה
שלום וברכה,
עברה בי מחשבה:
איך חבר'ה לא יהיו פרפקציוניסטיים, אם כל יום אומרים בתפילה שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד?
חשבתי, שאולי העניין הוא להתפלל שה' תמיד יקדם אותנו ובעזרת האמונה בו, נשאף תמיד להתקדם. אבל זה עדיין קשה.כי אין בתפילה דיבור על קבלת מקום הרגש הרגעי- העצב הבכי העצלות, היצרים של הקנאה וכו' אלא רק כל הזמן על השאיפה- וכי זה לא יכול לגרום לאופי פרפציוניסטי, שמקשה אח"כ?
תשובה
שלום
אתה צודק בשאלה. התפילה ממהותה אמורה לגרום לאדם לשאוף ולהתקדם ולכן הסגנון של חז"ל שם דגש על השאיפה ופחות על המקום שלנו כעת. ניתן להשלים זאת בוידוי שאנו אומרים כל יום; אבל בעיקר זה אמור להיות השיח של האדם עם עצמו. בזמן התפילה אנו פחות מתבוססים במצבנו ויותר מתמקדים בהתקדמות. אם אדם מודע לעצמו ומבין שזה שהוא בתפילה שואף להרבה אין זה אמור שהוא כבר נמצא שם, ובמקביל בונה תוכנית הדרגתית לשיפור האישיות - יינצל מפרפקציוניזם.
בברכה חגי