שאלה
שלום לכבוד הרב..
טוב אז ככה אני (15) חיה בישוב דתי וחברה מעורבת בנ"ע וכו' אני ב"ה שומרת נגיעה ביני ובין בנים באזור הגיל שלי שאולי בעז"ה יום אחד אני אוכל להתחתן איתם,אבל מדודי ובני דודי אני לא שומרת נגיעה, גם מאנשים מבוגרים.
אני מרגישה שיש כאן קצת בעיתייות מסוימת (לא בתוכחה חס וחליליה.) ניסיתי להעיזר באתר בשביל לקבל כמה תשובות ובין הדברים מצאתי.. שיש איסור לדבר עם בנים סתם, לא שלשם חתונה. שיש איסור חמור בין דודים וכו' אני חושבת שיש כאן סוג של התעלמות מהציבור וגזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה בד"כ רוב השואלים הם בגיל תיכון או קצת יותר, ואין אני כבחורה שהחליטה שלא מתאים לי יותר לדבר עם בנים ולגעת בדודים סתם כך לפרוש מחיי החברה שלי והמשפחה שלי. האם אין איזשהו אישור והקלה של הדברים להתפשרות שכן נוכל לעמוד בה?, ברגע שמראש נותנים לאדם גזרה שאין ביכולתו לעמוד בה, מראש הוא ייתיאש.
ואולי מראש נפסיק להצמד לדברים הקטנים שיכולים להרחיק אנשים (למשל דודים חילוניים) ופשוט לתת חיבוק גדול לכל עמ"י בלי אולי, לדעתם להיות סנובים, שכאן ממקום צר ראייתי יכול להואיל בהרבה יותר מדיוק יתר וסיעע בחיזוק התאחדות עמ"י (בעז"ה) שזה הדבר שכרגע בעם לדעתי, הכי יעזור.במקום להתרחק עם כל הסייגים שלנו, להתקרב ללא הגבלב וכך להקריב.
תודה רבה, יום טוב!! כבוד הרב.
אני מאוד מעריכה את עבודת הקודש הזאת. !! (יש להדגיש שאיני מבקרת אני באה מתוך כבוד עצום והערכה). דנה
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אענה בקצרה, במקום שהיה צורך להאריך.
המצוות הן אתגר. גם כשקשה או לא נראה הגיוני, אנחנו מקיימים מצוות לא כי זה טוב לנו או לא, אלא בגלל שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
האתגר הזה מחייב התמודדויות כאלה ואחרות, עם עצמינו וגם עם קרובים , משפחה וחברים.אבל לא ניחלש ולא נוותר לעצמינו, אלא נשתדל בחכמה ובעדינות , וכל הזמן נמשיך להתקדם.
בברכה, אליעזר