שאלה קשה על המאבק ברבנות

שלום וברכה

אני בוכה יחד אתך על המצב שנוצר.
למיטב הבנתי, חלק ממה שתיארת אינו מדויק, והמצב טוב מעט יותר, אולם הוא עדיין גרוע. ב"ה, לא נשמעה מילה רעה אחת מכיוונו של הרב סתיו הי"ו על הרב אריאל הי"ו, וגם לא בכיוון ההפוך. משמיעי המילים הרעות מאוד נמצאים במקום אחר. על כן, דווקא העובדה שאפשר לא להשתמש בכלים שאסור להשתמש בהם, ומותר לחלוק ולהתווכח, ואף להתמודד במצב של בחירות – היא המצב הנכון והטוב, ואני חושב שהוא מתקיים אצל רוב העוסקים בעניין.
פרשת השבוע הבאה עלינו לטובה תהיה עמוסה מאוד בדיונים אלה של מחלוקת לשם שמיים. אני מנסה שנים רבות לעסוק בסוגיה זו, ולחפש דרכי התנהגות היכולים להצביע על כך שהמחלוקת היא לשם שמיים. בדף פרשת השבוע שיתפרסם השבוע אני טוען כי אחד הכלים לעשות זאת הוא לבחון האם כל צד מציג את עמדת הצד השני ביושר ונאמנות (אחר כך הוא יכול לחלוק על עמדה זו מכל וכל). מבחינתי זהו אחד הקריטריונים המובהקים, ולאור זה אני בודק את המצב.

ואכן, אתה צודק שנוצר מצב חמור מאוד. מחלוקת אינה דבר רע. מחלוקת רעה היא דבר רעה, ובחלק מהדיונים הגענו לנקודה הרעה הזו. בין החומרות הגדולות ביותר של מחלוקת רעה היא העובדה שבסופו של דבר מתקיים בה הכלל הילדותי של "שניים רבים – השלישי זוכה". השלישי במקרה זה אינו מועמד שלישי, אלא הוא זה שמתנגד לרבנות, ששונא אותה, שמבקש להתנער ממנה, ושמבזה תלמידי חכמים וכדו'. זה המצב שנוצר היום, והחולקים בדרך הרעה של המחלוקת אינם חושבים על כך, ואינם רואים מול עיניהם את היום שאחרי. הדבר כואב מאוד מאוד, וכאמור – אין לי אלא לבכות על המצב שנוצר, ולהיות חלק מאלה שאינם שותפים בכך, ומבקשים לא רק למזער את הנזק, אלא גם לבנות מערכת אמון עמוקה בעולם הרבנות. ננסה.

כל טוב