שאלה לגביי תשובה

שלום וברכה!

אני מצטער, שלא עניתי מיד. כדי שתבין את כל הדברים לעומקם אעתיק בשבילך מתוך אנציקלופדיה תלמודית ערך "בל יחל".

אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, בל יחל [עמוד שח טור 2]

בל יחל. איסור על דבר שקיבל עליו האדם בנדר או בשבועה.

בנדרים ושבועות. אסור לאדם לחלל את דברו ולעבור על מה שאסר על עצמו בנדר, שנאמר: איש כי ידר נדר לה' וגו' לא יחל דברו, ואמרו: מגיד שעובר על בל יחל. הלאו נמנה במנין המצוות. ואם עבר על הלאו חייב מלקות, מלבד מה שעובר על האיסורים האחרים שבדבר, ולפיכך האוסר על עצמו מין ממיני מאכל ועבר ואכל מהם הרי זה לוקה מן התורה.

האשה עוברת בבל יחל כמו האיש, שנאמר: ואשה כי תדור נדר, מקיש אשה לאיש, מה איש עובר על בל יחל אף אשה עוברת על בל יחל.

וכשם שלוקים על עיקר הנדר, כך לוקים על כינויי נדרים, כגון שאמר פירות אלו עלי קונם או קונח או קונס, ואכל מהם, הרי זה לוקה משום בל יחל. ואף על ידות נדרים, שהם כנדרים, לוקה משום בל יחל, כגון שאמר לחברו מודר אני ממך שלא אוכל לך, אף על פי שלא הזכיר לשון של איסור, ועבר ואכל, לוקה.

מי שהדיר את חברו שלא יהנה ממנו, אף על פי שהנדר חל על חברו, נחלקו ראשונים אם עבר חברו ונהנה ממנו אם לוקה משום בל יחל: יש אומרים שאינו לוקה, שהרי לא יחל דברו נאמר, והוא לא דיבר כלום, ואם היה המדיר מהנה את חברו, המדיר לוקה משום בל יחל דברו, שהרי הוא שחילל דברו, ויש אומרים להיפך, שהמדיר אינו לוקה, שהרי הוא לא עשה איסור במה שמהנה את חברו (מלבד האיסור של לפני-עור לא תתן מכשול, שאין לוקים עליו), אלא חברו שנהנה ממנו עובר בלאו זה, ואף על פי שנאמר לא יחל דברו, על הדיבור שחל על הדבר נאמר, ואם יהנה המודר נמצא שהדיבור שחל על אותו דבר מתחלל, וכן אמרו: יכול שאין לי עובר בדברו בלא יחל אלא הוא, מנין אף אחרים יהיו עוברים עמו - כגון שהדיר נכסים על אחרים והם נהנו ממנו - תלמוד לומר: ככל היצא מפיו יעשה.

אם נדר על דבר שאי אפשר לקיימו, כגון שאמר קונם עיני בשינה שלשה ימים, יש אומרים שמלקים אותו מיד על שסופו לעבור בבל יחל ומותר לישן לאלתר. ויש חולקים וסוברים שאין הנדר חל כלל ואין כאן בל יחל כלל.

אף הנשבע ועבר על שבועתו, עובר, מלבד בשבועת-שקר ובשבועת-שוא, גם בבל יחל, שנאמר: את השבע שבעה וגו' לא יחל דברו , אלא שהנשבע שלא לעשות ועבר ועשה, לוקה, שהרי עבר על ידי מעשה, והנשבע לעשות ולא עשה, אינו לוקה, שלאו-שאין-בו-מעשה הוא. ויש סוברים שאין בשבועה לאו דלא יחל.

אף על פי שנחלקו ראשונים אם לוקים על שבועה שאין בה הזכרת השם, מכל מקום יש אומרים שאיסור בל יחל על כל פנים יש, אף בלי הזכרת השם, שבפסוק זה של לא יחל דברו לא נזכר בשבועה השם. ....

בל יחל מדרבנן. יש נדרים שאמרו שעובר עליהם בבל יחל, ואין איסורם אלא מדרבנן (איסור חכמים ואינו איסור תורה): האומר קונם שאיני מדבר שאיני ישן שאיני מהלך, הרי זה עובר בבל יחל דברו, ואין בל יחל זה אלא מדרבנן, שמן התורה אין הנדרים חלים אלא על דבר שיש בו ממש, והשינה וההליכה והדיבור הם דברים שאין בהם ממש.

וכן דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור - מחמת סייג ופרישות - אי אתה רשאי להתירם בפניהם, שנאמר: לא יחל דברו, ואמרו שבל יחל זה מדרבנן, כדי שלא יזלזלו בנדרים גמורים.

אף בארבעה נדרים המותרים מצד הדין, והם: נדרי-אונסין, נדרי-שגגות, נדרי-הבאי ונדרי-זירוזין, אסור לו לאדם להיות נודר בהם על מנת לבטלם, שנאמר: לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין.

האוסר דבר שלא בא לעולם על חברו, נסתפקו ראשונים אם יש בו בל יחל מדרבנן.

בבן נח. הנכרים אינם עוברים בבל יחל, שנאמר: וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל, בני ישראל עוברים בלא יחל ואין הנכרים עוברים בלא יחל. ויש סוברים שמחלוקת אמוראים בדבר: ר' יונה אמר שלנכרים אין מועיל היתר חכם ור' יוסי אמר שהנכרים אינם צריכים היתר חכם, נמצא שלר' יונה הנכרים הם בבל יחל ולר' יוסי אינם בבל יחל. יש מהאחרונים שמצדד לומר שבשבועה לדברי הכל הנכרים ישנם בבל יחל, שכן מצינו באברהם ויצחק שהשביעו את אבימלך ואברהם השביע את אליעזר ויעקב השביע את עשו.

בברכה,

חיים בריסק