שאלה הלכתית-מוסרית

שלום יסכה,

שאלה זו רגישה לאור המצב האקטואלי וההשלכות הנובעות ממנה. אנסה לענות בזהירות.

כאשר עם ישראל נמצא במלחמה מול קבוצה מסוימת, כמו צבא אויב או ארגון מחבלים, הרי שכל מי שמשתייך לאותו ארגון, מסייע לו או מזדהה אתו- מוגדר כאויב, גם אם כרגע אינו נלחם בפועל. ממילא אדם כזה מהווה סכנה, ועל הצבא וכוחות הביטחון החובה להרוג אותו כדי להגן על חיי יהודים. ברור שלא יעלה על הדעת להציל אויב או מחבל כזה כשהוא שוכב פצוע, שהרי אם צריכים להרגו- הייתכן שמותר להציל את חייו?! הרי ברגע שיבריא יחזור מיד לפגוע ביהודים! (כמובן שיהיה מותר להציל אותו אם הדבר משרת את האינטרסים היהודיים, כגון אם זה יביא לכך שגם חיילי האויב יתנו יחס דומה לפצועים שלנו.)

כל זה ברמה העקרונית. אולם בפועל כיום מי שקובע בנושאים אלה הם רשויות השלטון והצבא, שלפעמים מתוך שיקולים שלהם יעדיפו להציל את חייו של המחבל- אם זה מתוך מחויבותם להסכמים בינלאומיים כמו אמנת ג'נבה, או כדי לחקור אותו ולהוציא ממנו מידע, וכדו'. ולכן אם קורה אירוע כזה, מי שמחליט הוא הממונה על כוחות הביטחון במקום.

נקודה נוספת. כתבת בשאלתך שאת מעוניינת בתשובה הלכתית יבשה "כי לכל אחד יש את המוסר שלו". צריך להיות ברור שעבור יהודי, כאשר יש הלכה פסוקה בנושא, מה שההלכה קובעת- זה המוסר! בכל דילמה מוסרית שמתעוררת, יש לפעול על פי ההלכה, גם אם לא מבינים בדיוק את המוסריות שבה. אם ההלכה מחייבת להציל מישהו- זה מוסרי, ואם ההלכה קובעת להרוג אותו או לא להציל אותו- גם זה מוסרי. חז"ל אמרו ששאול המלך איבד את מלכותו משום שחשב שציווי ה' להשמיד את עמלק אינו מוסרי ולא קיים אותו, ועל כך יצאה בת קול ואמרה "אל תהי צדיק הרבה מבוראך". ולכן אין זה נכון שלכל אחד יש את המוסר שלו, אלא לנו כיהודים יש מוסר מחייב אחד, והוא ההלכה, שהיא דבר ה' לנו.

בברכה,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
לתגובות: karnei_shomron@intermail.co.il