שאלה
יתכן ושאלתי מעט בנאלית אבל היא מבטאת נק' רגישה וקשה שיש לי בלימודי וחיותי עם התורה. מכיון שהפס' מוכרים חשבתי שאין מן הצורך לצטט.
הנביא מדבר על כך שעוון האבות לא ייחשב לבניהם כי מעשיהם שיעשו הם אלו שמשנים לחיים ולמוות. ה' מצידו לא חפץ במות המת כי בשובו מדרכו.
לעומת זאת, אנחנו רואים את הדרישה לעם ישראל שממזר לא יבוא בקהל ה' גם דור עשירי.
- אמר הקב"ה עלי לנחמן, לפי שבעולם הזה יש בהן פסולת, אבל לעתיד לבוא אמר זכריה אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי..."
גם המדרש לא עונה על השאלה הרי אנחנו חיים בעולם הזה ומבטנו הוא לא לעוה"ב ולחשבונות רבש"ע.
אני כותב את הדברים בעקבות מאמרך "האם התנ"ך היה" שממנו לקחתי את משמעות התנ"ך לחיינו הקונקרטים ולא רק הורדת הראש באמירה שאנחנו לא מבינים אלא קיום דיאלוג עם התנ"ך, ההלכה וכמובן שעם ד'.
תודה רבה. יאיר.
תשובה
שלום וברכה
אינני יודע האם יהיה נכון להגיד במקום זה כי מדובר ברעיונות סותרים.
הממזר אינו בא בקהל ד' לא בשל העובדה שזה עונש, אלא בשל העובדה שהוא "פגום". הדבר הוא חלק פשוט ממבנה העולם, וכאשר אבות עושים דבר מה לא טוב (למשל, אישה המעשנת בהריון) התינוק נפגע מכך, והדבר איננו עומד בסתירה לרעיון "לא יומתו".
ממילא, רעיון זה אינו סותר את האיסור להביא עונש אבות על בנים ולהפך.
כל טוב