רוצים להמשיך בקשר, אך ההורים לא מעוניינים!

שלום לך יקרה מאוד.
ראשית אני שמחה על בחרת לשתף אותנו, ובע"ה אשתדל לנסות ולהשיב ככל שהקב"ה יסייע בעדי.
את מתארת מצב מורכב מכמה בחינות.
היכרת בחור לפני 3 חודשים. את כותבת, שהבחור מגיע ממשפחה דתית ואת מגיעה ממשפחה מסורתית, והדבר מפריע להוריו של הבחור.
את כותבת שההורים רוצים שתנתקו את הקשר. אך רציתי לנסות ולהבין יותר.
מדוע הם רוצים שתנתקו? האם זה רק בגלל שאת באה ממשפחה מסורתית? או שמא יש להם עוד טיעונים? ישנם עוד דברים המפריעים להם? האם מפריעה להם העובדה שאת בת 16? או אולי שהוא בן 18?
ייתכן וכדאי לברר בצורה יותר ברורה מה מפריע להם בקשר.

בהמשך דברייך את כותבת- "בגלל שהמשפחה שלי לא דתייה כל כך אז אני פחות טובה ממישהי דתייה אחרת?!"
חס ושלום!! את מעולה ונפלאה! ועוד יותר מכך, דווקא מכיוון שצמחת בכוחות עצמך לדרך האמונה, זה כבר מעיד על כוחות גדולים! אשרייך! חלילה לך לחוש "פחות טובה" ממשהי.
את טובה ונפלאה. תשמחי בעצמך! תשמחי על התקרבותך לבורא עולם. וכבר אמרו חז"ל- "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים
לעמוד". אשרייך!

אך יחד עם כל זה, אני חושבת שניתן גם להבין את הורי הבחור. את כותבת שהיכרתם לפני 3 חודשים. מתוך דברייך הבנתי שבשלושת החודשים הללו התחזקת בעבודת ה'. וכפי שכתבתי, את ראויה להערכה רבה וגדולה עקב כך!!
אך עם כל זה, 3 חודשים זה עוד לא מספיק זמן בכדי להעיד על יציבותו של אדם בדרך מסוימת. וזאת במיוחד כאשר מדובר על שינויים המתרחשים בגיל ההתבגרות.
וכאן אני מתחברת לנקודה הבאה שרציתי לכתוב בע"ה.

את בת 16. את נמצאת בשיאו של גיל ההתבגרות.
לעניות דעתי זוהי הנקודה המשמעותית ביותר בשאלתך. גיל ההתבגרות, כשמו כן הוא. גיל של התפתחות, התבגרות, שינוי ועיצוב האישיות. את בגיל של בניה והתקדמות בע"ה.
גיל כל כך חשוב.
זהו גיל מלא בעוצמות. גיל של שינויים, בירורים, מחשבות ותחושות. זהו גיל בו לעיתים קרובות, ההתבוננות על המציאות מתבטאת בראיה קיצונית מעט. הכל יותר חד. ולעיתים אף יותר קשה.
אנו מושפעים בקלות ובמהירות ולעיתים מתרחשים שינויים מהירים לכאן ולכאן.
זהו גיל לא פשוט, מהרבה בחינות. האדם מכיר עצמו יותר ויותר. ישנה הרבה עוצמה. לעיתים קרובות המציאות עצמה נחוות בצורה חזקה וקיצונית יותר.

ייתכן ואני טועה, אך כך אני מרגישה גם לגבי מה שכתבת.
את כותבת שאת רוצה לחיות איתו לנצח.
מתוך שורה זו ניתן לחוש את רגשותיך העזים. את הרצון העצום בהצלחת הקשר.
אך, מן הצד השני, אני חשה שייתכן ואמירה כזו מביעה גם היא איזושהי התבוננות עוצמתית וחדה על המציאות.

ובהקשר לכך, אני מאמינה שדווקא מתוך זה שאת, וגם הוא נמצאים בגיל ההתבגרות והשינוי, ולמרות הרגשות העזים, הדברים עדיין אינם יציבים. הנפש
של האדם אינה יציבה מספיק בגיל ההתבגרות בכדי לכרות או להצהיר על ברית נישואין. לעניות דעתי, זה עוד לא הזמן.

גיל ההתבגרות זהו זמן משמעותי וחשוב ביותר עבורך, לבנות ולעצב את אישיותך בעצמך. אני מאמינה שהדרך היעילה ביותר בכדי לעצב את אישיותך באמת הוא על ידי התבוננות פנימה. ללא קשר לאנשים האחרים סביבך. ללמוד את עצמך דרך עצמך.
קשר עם בחור בשלב שכזה בחיים יכול רק לבלבל יותר. לסבך.

וכך גם לגבי הבחור. הוא רק בן 18. הוא צעיר. זה הגיל שבו גם הוא מתעסק בעיצוב אישיותו. הוא מתפתח, משתנה. אני לא יודעת מה הוא עושה עכשיו
בחייו, אך בדר"כ זהו השלב בו הבחורים עוברים למכינה, או לישיבה לפני הצבא. זהו זמן של התחזקות ובירור.
ולכן, דווקא בזמן הזה, אני חושבת שכדאי קצת להתרחק. (ובכלל מעניין לברר, מה דעת הבחור בעניין? במי הוא מצדד, בך או בהוריו? הוא מסכים איתם או לא? ובכלל, האם זה משפיע על הקשר שלו עם הוריו? ומה עם הורייך? האם הם מביעים דעה כלשהי?)
בכדי שהגדילה שלך תהיה אמיתית, תהיה פנימית שאינה תלויה בדבר, אלא רק בעצמכם, כדאי להתרחק.
זה בוודאי לא קל, אך אולי יהיה זה מחזק לחשוב, שהקב"ה רואה ומעריך כל השתדלות שלכם. שהקב"ה אב הרחמן, יתן לכם את השכר הראוי לכם על כל השתדלות.

אני מתארת לעצמי שצעד כזה יכול להיות מפחיד מאוד ואף קשה.
אך אני מאמינה שבע"ה אם הוא המיועד לך, אם הוא הבחור שהקב"ה מייעד לך, אתם אכן בע"ה עוד תבנו את ביתכם יחד. אני מתארת לעצמי כמה זה יהיה לא פשוט עבורך, אך אני מאמינה שמי שנותן את הניסיון, גם נותן את הכוח לעמוד בו.

שואלת יקרה מאוד, את כותבת שאת מתקרבת לאלוקים. לאמונה. שאת מתחזקת, ב"ה (ושוב- יישר כוח גדול מאוד!!). אני מבינה שהבחור הוא זה שבזכותו התקרבת, ובכל זאת, אני חושבת שאם את רוצה להתקרב לה' באמת בע"ה, בשביל עצמך, ולא בשביל אף אחד אחר, ייתכן ובאמת הכי כדאי ונכון הוא לעשות הפסקה בקשר שלכם. להתרחק קצת.
אולי זה נשמע מוזר, אך אני מאמינה שדווקא מתוך הריחוק הזה תוכלי לבנות את עצמך- באמת. תוכלי ללמוד, להתפתח, לגדול להתקרב ולהבין מתוך מקום אמיתי.
מתוך המקום שלך. מתוך מי שאת. ולא מתוך מי שהוא. תוכלי להתבגר באמת. בלי להיות תלויה באף אחד. רק בעצמך.

לקראת סיום, ובכדי לחדד את דברי, רציתי לעלות בפנייך עובדה מענינת.
בעבר גיל ההתבגרות היה מוגדר פחות או יותר מגיל 13- 18. כיום גיל ההתבגרות הוא מגיל 11 עד 21 ואף יותר (יש שאומרים שעד גיל 30 בחברות
מסוימות...) ומדוע?
הרבה פסיכולים כותבים על כך שבעבר בגיל ההתבגרות האדם היה מתעסק בעצמו ביחס לעצמו. במי הוא, במה הוא. ההתבגרות הייתה יותר פנימית, יותר עמוקה. אישית.
אך כיום לצערנו, האדם, במקום להכיר את עצמו, מתעסק בלהכיר את החברה ולנסות להיות כמוה... כיום, קשה הרבה יותר לדעת "מי אני" ויותר קל לדעת מה החברה רוצה שאהיה, איך החברה מגדירה אותי.. אך לא מי אני לעצמי.
ואז קורה מצב בו האדם עומד מול עצמו בגיל מבוגר יותר ושואל- מי אני בכלל?
האם אני אני, או שמא הפכתי להיות העתק של מישהו אחר?.. וכך גיל ההתבגרות מתארך ומתארך.. עד שהאדם תופס עצמו בשלב מסוים ומתחיל "לחפש את עצמו". (טיולים בהודו וכדו'..)
אני מאחלת לך בכל ליבי שגיל ההתבגרות שלך לא ימשך כל כך הרבה זמן, שהוא יהא ממצא מברר ומבגר באמת.

ועוד דבר, גם מבחינת ההלכה ישנה בעיתיות רבה בקשר שאינו למטרת נישואין כרגע, (והוא לא, מיכוון שאת בת 16...) הוא כרוך בבעיות הלכתיות רבות.
אך עם כל זה, אני חושבת שישנם רבנים המאשרים התכתבות בין בנים לבנות כשיש בכך תועלת. ייתכן והתכתבות בניכם יכולה להועיל.
אך אינני רב או רבנית, וכדאי להתייעץ עם דמות הלכתית יותר ממני.

ובהקשר לכך, אני מציעה לך גם לחפש חברה טובה, מדריכה, רבנית, או דמות תורנית כלשהי בסביבתך שתוכל לסייע לך בדרכך. זה לא פשוט לעבור את זה לבד.
אני מציעה לך גם לחפש חברה טובה, מדריכה, רבנית, או דמות תורנית כלשהי בסביבתך שתוכל לסייע לך בדרכך. זה לא פשוט לעבור את זה לבד.
את מוזמנת גם "לטייל" באתר שלנו ובאתרים נוספים כגון, "ראש יהודי", "הידברות", "כיפה", "שורשים", "מכון מאיר", וכדו' (את יכולה למצוא את האתרים הללו ע"י מנוע החיפוש של גוגל). באתרים הללו ישנו מגוון רב של שיעורים, שאלות ותשובות, מאמרים וכדו', שייתכן ויוכלו לסייע בדרכך. אם תרצי אוכל לנסות ולסייע לך למצוא דמות תורנית בקרבת מגורייך בע"ה.

לסיום, אני מתארת לעצמי שלא פשוט היה לקרוא את דברי אך אני מרגישה שזו הדרך שבסופו של דבר תהיה הכי טובה עבורכם.
ואולי דווקא מתוך כך שאת תתחזקי בעצמך, שאת תעברי תקופה של גדילה והתחזקות בע"ה, ייתכן ובבוא הזמן המתאים, הוריו של הבחור יראו ויבינו עד
כמה את רצינית בדרכך. ובע"ה, אם אכן נועדתם זה לזו, אני מאמינה שהקב"ה לא ימנע זאת מכם.

אני מצרפת לך קישורים העוסקים בנושא עליו שאלת, בתקווה שיסיעו-
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=101556
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=96857

אם את רוצה להגיב על דבריי, אם יש לך עוד שאלות, תהיות ומחשבות את מוזמנת לכתוב אליי למייל.
אני מאחלת לך בכל ליבי הרבה הרבה הצלחה ושמחה.
רק לא להתייאש!
בע"ה את תשתדלי מלמטה והקב"ה יסייע לך מלמעלה.
חזקי ואמצי!!
יש לך את הכוח!
אני איתך..

אודליה,
חברים מקשיבים.
odelyaf@gmail.com