רוצה לתרום מעצמי,לא יודעת איך.

שלום אחותי,

בואנה, רק מלקרוא את השאלה שלך אני כבר מחייכת. איפה את ואיפה אני הייתי בגילך?
כבר מעצם השאלה – קבלי שכוייח ענק!

לגלות לך סוד?
לפעמים, הרצון הוא כבר 80% מהדרך...
עצם זה שיש לך [רצון] לבוא ולתרום, לבוא ולעשות, כבר מעיד על זה שבסופו של דבר את תצליחי להגיע לאן שאת רוצה ולהגשים את הרצון הזה שנמצא בך.
בעצם, את הופכת את התשובה להרבה יותר קלה, אם היית שואלת למה לך בכלל לתרום או למה בכלל שאת תעזרי.... בואי נאמר, שדך אחד לא היה מספיק...

מספרים על איש אחד (נקרא לו יענק´ל, טוב?) שחלם שיש אוצר מתחת לגשר. בהתחלה הוא חשב שזה סתם חלום, אבל כשהחלום חזר על עצמו שוב ושוב, הוא החליט לנסוע לאותו הגשר. כשהגיע לגשר, שהיה רחוק מאוד מהבית שלו, הוא ראה המון חיילים ששומרים עליו, אז הוא קצת התלבט אם כדאי לו לחפור עכשיו מול עיניהם או לחכות. אחד החיילים, שראה את יענק´ל עומד ומסתכל על הגשר, התעניין ושאל אותו מה הוא עושה שם... יענק´ל טיפה התלבט, אבל בסוף החליט לשתף את החייל ואמר לו: חלמתי חלום שיש אוצר מתחת לגשר... הוא עוד לא סיים את המשפט והחייל כבר נקרע מצחוק: חחחחח חלמת חלום ובגלל זה באת? אז מה תגיד על זה – אני חולם כבר שבוע שיש אוצר מתחת לתנור של איזה אחד בשם יענק´ל שגר בעיירה הזאת והזאת. יענק´ל קצת התרגש, החוויר ושתק. הוא חזר מהר הביתה – חפר מתוך לתנור, ומה הוא מגלה? אוצר ענקי!

את הסיפור הזה את אולי מכירה (ואולי לא) אבל תמיד כיף להיזכר בו מחדש ולהזכיר לעצמנו –האוצר שאנחנו מחפשים, נמצא ממש מתחת לאף שלנו.
אז נשמה, האוצר שאת מחפשת – נמצא ממש אצלך!
הוא נמצא בעצם הימצאותך בעולם, בעצם זה שאת – את.
את שואלת איך אפשר לתרום? נתחיל בזה שרק מעצם זה שהגעת לעולם, את כבר תורמת במשהו (היום שבו נולדת זה היום שבו הקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדייך, מוכר?)
אבל זה לא מספיק. השאלה היא מה את עושה עם החיים האלו שניתנו לך.
את יכולה לשבת רגל על רגל, אבל אני מרגישה שאת רוצה לעשות עוד, לתרום עוד.
הנשמה שלך רוצה לממש את הייעוד הגדול שלה בעולם. וזה, לאו דווקא משהו שיגיע בדברים הבומבסטיים, אלא גם בדברים הפשוטים.
את שואלת מה את מועילה שאת הולכת לעוד הפגנה? מי סופר אותך? אז יקרה, ברור שסופרים אותך! דמייני לך מה היה קורה אם כל אחד היה חושב ככה ולא מגיע להפגנות. אז בכלל לא היו סופרים אף אחד. כל אחד שמגיע להפגנה – נותן עוד כוח, נותן עוד דחיפה. אז נכון שלא כל ההפגנה תהיה או תיפסק בגללו, אבל עדיין הוא חשוב מאוד.

הפגנות זה ככה מדי פעם, אבל בשגרה מה? אז זה כבר הזמן שלך לחשוב איך את יכולה לתרום מעצמך, בפשטות, בקטנה ובשגרה. מה את חושבת? זה יכול להתבטא בלעזור לחברה שמתקשה בלימודים, להיות בתנועת נוער כחניכה ובע"ה כמדריכה, ללכת פעם בשבוע להתנדב איפשהו (חלוקת מזון, עם קשישים) ועוד המון המון דברים. הכי חשוב – תמצאי מקום שבו את מרגישה שאת הכי נותנת מעצמך – זה כ"כ ממלא!
ואם את עדיין לא מוצאת מקום כלשהו – את יכולה להתייעץ איתי במייל בשמחה!
אז שיהיה לך הרבה ב"הצלחה נשמה!
ותזכרי - האוצר ממש אצלך!
בת-חן
batchenoh@gmail.com