שאלה
שלום...
ישלי בעיה שבטח תישמע קצת מוזר...
אני מתפללת רק בשבת,
אני לא נוטלת ידים,בקושי מברכת...
בקיצר לא עושה הרבה דברים שמקשרים אותי לדת...
{חוץ משמירת שבת וצניעות..}
אני מאוד מאמינה באלוהים..ובזמן האחרון אני מרגישה שיש הרבה משמעות לדברים ואני מרגישה שאני מתחילה להתחבר לדת...מצד אחד אני רוצה מאוד להתקרב וברור לי שיהיה לי בית דתי ואקיים מצוות...אבל מצד שני..אני מרגישה שאני צריכה לעבור דברים לפני זה...לעשות דברים שאסור!
אנלא יודעת למה זה ככה...תמיד באים אלינו לאולפנא אנשים ומספרים איך הם עשו שטויות ועברו הרבה עבירות ואז חזרו בתשובה..ותמיד יש להם ניצוץ כזה בעיינים!מבינים למה אני מתכוונת??
ישלהם ניצוץ כזה שכלכך מאמין באלוהים שעושה את המצוות ממש כי הם רוצים..שצמא ללמוד תורה! שצמא לשמור שבת!שכל דבר קטן הם רואים בו באמונה ובשמחה! שהכל משמיים! הם תמיד אומרים בסוף השיחה שהם מספרים את זה כדי שאנחנו לא נצטרך לעבור את זה!
אבל אני רוצה לעבור אתזה! כדי שיהיה לי את הניצוץ הזה! את האהבה הזאת לתורה ולאלוהים!
עכשיו הכל אצלי מובן מאליו...ורגיל כי לדבר הזה נולדתי...הבעיה שלי שאני מרגישה שלאט לאט אני ואלוהים מתקרבים ושלאט לאט אני רואה את היופי בדת!אבל אנלא רוצה עכשיו אתזה!אני מרגישה שאני צריכ קודם כל לעבור הרבה לפני שאני אהיה דתייה שלמה!עם אמונה אמיתית ויפה כזאת!
אתם מבינים אותי???
זה בטח נשמע קצת מוזר..אבל אני ממש אשמח אם יהיה לכם מה להגיד בנידון..אם זה בסדר מה שאני מרגישה..ואולי יש לכם איזה עצה...
יומטוב! :)
תודה...
תשובה
שלום שואלת יקרה. קראתי את שאלתך וניסיתי לחשוב מה גורם לך להרגיש שאת צריכה לעבור חוויות מסויימות כדי שתוכלי לעבוד את ה´ באמונה שלמה. לפעמים, תחושות כאלו נובעות מהרגשה שמשהו חסר במקום בו את נמצאת עכשיו ולכן מחפשים דרכים אחרות להפוך את הרצוי למצוי. ככל שחשבתי יותר ויותר על שאלתך הגעתי למסקנה שמה שאת באמת באמת רוצה זה להרגיש קרובה לה´, לדעת בשכל שעבודת ה´ היא הדרך האמיתית למצוא ולהרגיש בעוצמות גבוהות את המשמעות, בכל רגע ובכל מצווה שאת עושה.
אני חושבת שזו שאיפה מדהימה ואשרייך שאלו הרצונות שלך. אני רק חולקת עליך בדבר אחד: בדרך.
לדבריך הדרך להגיע לדרגה הזו יכולה להיות רק אצל מי שחוזר בתשובה, רק אחרי שעוברים דברים מסויימים, שמנסים "דרכים אחרות" אפשר להגיע להבנה שאין דרך אחרת אלא התורה.לכאורה, משתמע שהבחירה בתורה נעשית רק אם קודם לא הלכת בדרכה ואז הגעת לבד למסקנה שאת רוצה לקיים את מה שכתוב בה. אבל זה לא מדויק.
למעשה, גם עכשיו, ברגע זה ממש, יש לך את יכולת הבחירה איזו דרך ללכת. עובדה- את בעצמך מעידה שיש מצוות שאת עושה ויש כאלו שלא. כלומר, זה שנולדת לתוך מציאות חיים של משפחה דתית, לא פוגם ביכולת הבחירה שלך.
תשאלי פעם אם יצא לך, את אחד מחוזרי התשובה שמגיעים לתת הרצאות מה הדבר שהוא הכי מצטער עליו. אני חותמת לך, שרובם יענו שהדבר שהם הכי היו רוצים זה להיוולד דתיים ולא לעבור את כל מה שהם עברו לפני שחזרו בתשובה. הרי רובם חיו במציאות כזו או אחרת של חטא (כל אחד בדרגה שלו) והם מצטערים על זה. "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא" אנחנו אומרים כל בוקר. הקב"ה ברא אותנו טהורים וכל מציאות אחרת היא מציאות של קלקול.
חכמים דנו בשאלה מי גדול ממי, צדיק או בעל תשובה, ובאמת יש צדדים לכאן ולכאן. יש מעלה באדם צדיק שלא חטא מעולם, ויש מעלה במי שחטא וחזר. אולם, מי שמראש אומר שהוא חוטא כדי לשוב - אין ערך לתשובה שלו, כי היא לא מבטאת שום מהפך.
אפשר להגיע לעבודת ה´ עם "ניצוץ בעיניים" גם אם נולדת דתיה. על אף שכתבת שעכשיו הכל ברור לך ומובן מאליו זה לא מדויק, כי עובדה שעדיין יש תחושה שיש לאן להתקדם ולא הכל ברור. אבל הבירורים פשוט נעשים מבפנים. מושג ה"תשובה" אצל רבותינו, לא מתייחס דווקא לאנשים שהיו חילוניים והפכו לדתיים. כל התקדמות, כל תיקון הוא חזרה בתשובה גם אם נולדת כדתיה.
אני מאמינה שאם אלו באמת השאיפות שלך, אם את באמת רוצה למצוא את היופי בכל מצווה את תזכי להגיע לכך. אני רוצה להגיד לך שאנשים רבים כמוך שואפים לכך ועובדים על כך כל חייהם. יש מי שמוצא את דרכו בתורת רבי נחמן מברסלב, יש מי שמוצא את התשובות בתורת הרב קוק וכו´. בעזרת ה´ מתוך כך שתמצאי את הדרך שלך תוכלי להתקדם ולעבוד את ה´ מתוך שמחה ואמונה שלמה.
אם תרצי להגיב, לשאול עוד בנושא זה או אחר, אשמח.
כל טוב, ברוריה
brurya123@walla.co.il