רוצה להתקרב לה'...

שלום לך שואלת יקרה.
קודם כל תדעי שממש התפעלתי מהשאלה שלך. הרצון שביטאת להתקרב, להתקדם ולהתחזק הוא רצון כל כך אמיתי, כל כך פנימי. כידוע האדם נמצא איפה שהרצון שלו נמצא ואני בטוחה שאם זה הרצון שלך בעזרת ה´ את תצליחי לממש אותו.
בעצם אנחנו צריכות לנסות לברר קצת למה יש פער בין הרצון לבין המציאות.
כתבת בשאלתך שאת מרגישה שעבודת ה´ שלך שגרתית ונעשית רק כי ככה חונכת, רק כי כך כולן נוהגות סביבך. התחושות האלו גם גורמות לך קצת להשוות בינך לבין אחרות- היית רוצה להרגיש כמותן בקירבת אלוקים, היית רוצה להרגיש שה´ הוא אבא שלך אולי כי כך מספרות לך חברות שהן מרגישות...
אני חושבת שזה טוב להסתכל לפעמים סביבי ולרצות ללמוד דברים טובים מהסובבים אותי ולהתקדם. אך יחד עם זאת עליך לזכור שלכל אחד יש את דרכו המיוחדת בעבודת ה´ ואינה דומה דרך של אדם אחד לדרך של אדם אחר ולכן מה שבעצם צריך זה לרצות להיות טובה יותר ביחס לעצמך ולא ביחס לאחרות. לרצות להתקרב אל ה´ בדרך שלך ולא כפי שחברותיך מרגישות. אפשר ללמוד מהן, אפשר לחשוב יחד איתן איך עושים את זה אך בסופו של דבר את תנהגי כפי שמתאים לך.
תדעי לך, שהתחושות האלו שאת מרגישה ביחס לדרכך בעבודת ה´, התחושות שהכל נעשה כי ככה חונכת משותפות להרבה אנשים, במיוחד בגיל שלך. ולמה? כי התפתחות ובניית האמונה באדם קשורה לשלבים השונים בהתפתחותו הכללית. בעצם, בגיל צעיר ילד מאד קשור להוריו, הוא מסתכל עליהם ולומד מה צריך לעשות. זה נכון בכל תחום וגם בתחום האמונה. ככל שהילד גדל, הוא מתחיל לחשוב, לפתח את המחשבות שלו, לברר את סיבתם של כל מיני דברים בעולם. במילים אחרות, הוא לא מסתפק במה שהוא קיבל ויודע עד עכשיו אלא רוצה לפתח את הדברים, ליצור חיבור אישי שלו לכל מה שקורה סביבו.
אותו דבר בדיוק קורה ביחס לבניין האמוני.
עד עכשיו, שמעת כל מיני דברים, גדלת והתחנכת לדרך מסויימת והיה לך טוב עם זה. אך לאדם יש תמיד רצון להתקדם. עכשיו, זה לא מספיק לך. את לא מסתפקת במקום בו את נמצאת. את רוצה יותר. את רוצה לברר, להבין, לעשות דברים מתוך בירור כדי שהם יהיו יותר מחוברים אליך, יותר טבועים בתוכך.
הרצון הזה הוא רצון נפלא! כי הוא מעיד על כך שאת מתקדמת. הרי עד עכשיו לא חשת ככה. עצם התחושות מעידות על התקדמות, על עלייה בדרגה, מעכשיו הנשמה שלך תובעת ממך עבודה משמעותית יותר, פנימית יותר, מבררת יותר...
האם זה במקום מה שהיה עד עכשיו? האם זה מטיל פסול בדרך בה הלכת עד כה? ממש לא! כל אותם דברים עליהם גדלת וחונכת מהווים את הבסיס לעבודת ה´ שלך. ככל שהבסיס איתן ויציב יותר, כך ניתן לבנות על גביו עוד ועוד קומות.
מה בפועל כדאי לעשות? דבר ראשון לא להיבהל מזה. כאמור, אלו תחושות טבעיות המעידות בפנימיותן על התקדמות. זה גם טבעי שתרגישי כך דווקא בחופש הגדול בו אנו נטולים מסגרת, בייחוד לאור העובדה שהמסגרת כה משמעותית וכל כך משפיעה. אותם אירועים עוצמתיים (לחיוב או לשלילה חלילה) המשפיעים עליך בחוזקה- גם זה דבר טבעי. טבע האדם שהרגש שלו לא קבוע ומשתנה בעוצמתו על פי מה שעובר עליו וכך גם הרגש בעבודת ה´.
לכן בעצם הייתי מציעה לך לנצל את ימי החופש הגדול על מנת להתקדם. זה אינו דבר שקורה תוך יום, מדובר בתהליך שנמשך... כל החיים. למעשה את כבר נמצאת בתוך התהליך הזה אלא שעכשיו כאמור את עולה מדרגה. מה שהייתי מציעה לך זה לחשוב על נושא אחד מכל מיגוון הנושאים שקשורים לעבודת ה´. נושא אחד שהיית רוצה להתעסק בו, נושא שמעניין אותך, חשוב לך, (יכול להיות נושא שיש לך שאלות בו) ובנושא זה פשוט להתחיל. אפשר למצוא ספר שעוסק בנושא. יש עשרות ספרי אמונה שמתאימים לבנות גילך. אפשר ללמוד לבד, אפשר ללמוד עם חברה, עם מדריכה, עם כל דמות שאת רוצה. פשוט להתחיל לאט לאט לבנות את דרכך בעבודת ה´. ואם זה נשמע לך כללי מדי, את יכולה לבחור מצווה מסויימת שאת מרגישה שאת מקיימת רק כי כך חונכת שאגב, אני אומרת שוב אין בכך פסול. (כולנו אמורים לקיים מצוות קודם כל כי כך צווינו) אלא על גבי זה את בונה קומה נוספת, בכל אופן, תוכלי לבחור מצווה כזו וללמוד את טעמיה ומה משמעותה וכו´.
אני מאמינה שבצורה כזו בה תתוודעי יותר לדברים ותעברי בעצמך תהליך של עיבוד, הפנמה והתחברות לתורת ה´ ממילא תהיה לכך השפעה על החיים כולם.

שוב, יישר כוח גדול על התביעות העצומות שלך מעצמך. אם תרצי להגיב, לשאול ולשתף בנושא זה או אחר- בשמחה.
בהצלחה ובשורות טובות
ברוריה
brurya123@gmail.com