רגשות אשמה על שכחת מוסף והלל

באופן כללי אין דרך לשנות את שלא נעשה, שהרי עבר זמנו – בטל קורבנו וזה בגדר מעוות שלא יוכל לתקון.
ברם, לגבי חיוב נשים במוסף יש מחלוקת אם נשים בכלל חייבות, ופוסקים חשובים סבורים שנשים פטורות, כיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא ולא בקשת רחמים כשאר התפילות. ולגבי הלל לכל הדעות נשים פטורות. [למרות שפטורות – רשאיות לומר הלל ומוסף].

מעבר לכך אין כל סיבה להיות בהרגשת אשם על דבר שכזה. קורה ששוכחים. גם בנים המתפללים במניין שוכחים לעיתים אלא שהם נזכרים מייד, כיוון שהם בתוך תפילה בציבור [וזה לא חכמה...], אולם באשר אלייך, עצם העובדה שאת מקפידה להתפלל היא מבורכת וראויה לכל שבח, ואינך צריכה להרגיש רע על שכחה כה טבעית ונורמאלית. צריך היזהר לא להכניס יותר מידי רגשות אשמה בקיום המצוות שלנו. אמנם צריך לקיים מצוות בזהירות ובזריזות אבל לא בלחץ ובעצבנות.

כל טוב,

רונן לוביץ