קשה.

שאלה

בס"ד.

שלום וברכה.

קשה לי מאוד לכן לא ידעתי למי להפנות את השאלה והאם זה רלוונטי בכלל אבל רציתי לדבר או לכתוב את זה למישהו. אני גורשתי מגוש קטיף לפני חצי שנה, ומאז, קשה לי להתרומם. אני מרגישה שכל האידיאולוגיות הגדולות שהיו לי ממש התמסמסו. אני לא בחורה צעירה (23...) ויש בי צד "טוב" שרוצה להתקדם, להתחתן ול"אמץ כוח" אך יש צד מחליש....שגורם לרחף... למשל לפעמים אני מתעוררת ממש מבוהלת, וצריכה להזכיר לעצמי דברים בסיסיים (כמו: שד' הוא המלך, שעושה סדר בעולם, שיש אמת, שיש אופטימיות קוקניקית, שאני חלק מעם סגולה וכד') מפריע לי שאני צריכה להזכיר לעצמי את הדברים הבסיסיים האלו שאמורים להיות חקוקים על לוח ליבי. מפריע לי כי אני גם צריכה להזכיר לעצמי לפעמים דברים מאוד משמעותיים. אני מרגישה ששקעתי בעולם חומרי וגרוע, ורוצה כל כך לצאת מזה. אני מרגישה שנחשפתי לעולם לא פשוט בלי בסיס יציב לעמוד עליו. אני יודעת שזה משבר שאולי טבעי , ושאולי זה אומר שדברים לא היו מספיק יציבים אצלי (למרות שחשבתי שכן) אבל זה מפחיד אותי. מפחיד מאוד. לפעמים אני חושבת על דברים שממש גורמים לי לא לרצות להיות אני ואני יודעת שזה הכי חשוב, זו עבודת המידות וכל כך רוצה בה, אך יש בי גורמים מחלישים שכמו לוקחים אותי לעולם אחר, שאני כל כך לא רוצה להיות בו. אני הולכת לייעוץ מקצועי, אבל רוצה להרגיש טוב עם עצמי. לגרש מחשבות רעות- לחיות בענווה, בצניעות ואת האמת ולהיות בטחוה בה- כמו שהייתי פעם.

(למשל פעם לא הייתי צריכה כל כך להשתדל ולהרגיש קרובה לקב"ה, הוא תמיד היה שם.והקשיב, ועכשיו לפעמים אני מרגישה שכל כך קשה לי להרגיש אותו שפשוט הנשמה שלי מרגישה לבד. )

אני מצטערת אם זה אולי יצער אנשים, אבל ככה שלא מכירים אז זה אולי יותר קל לעזור. את העול אני משתדלת שלא לחלוק עם האנשים שסביבי כי כולם בעצם סובלים ממן תלישות כזו או אחרת.

אוהבת את כלוכם, ומקווה להרבה טוב לכולנו.

תשובה