קשה לי עם המילים החריפות בנביאים

ענבל יקרה.
טוב לשמוע שאת לוקחת את דברי הנביא ללב והם נוגעים לך ולקשר שלך עם הקב"ה. זאת קריאה נכונה ואמיתית של דברי הנביאים, שכידוע נכתבו כי הם רלוונטיים לכל הדורות ולא רק לדורו של הנביא.
ראשית, צריך לזכור שאדישות היא הרבה יותר גרועה מכעס, האדם מעדיף שיכעסו עליו מאשר שיהיו אדישים כלפיו. כשההורים כועסים עלינו, אנחנו יודעים שלפחות אכפת להם ממצבינו והם מנסים לשפר אותו. כשלהורים לא אכפת מאיתנו, ח"ו, אנחנו מרגישים שאין לנו מי שידאג לנו בעולם. להבדיל, כך הדבר לגבי היחס האלוקי אלינו. התקופות הנוראות ביותר נקראות דוקא ´הסתר פנים´. במצב של הסתר פנים אין לנו נבואה ואין לנו מי שיהיה שליח של רבש"ע להחזירנו בתשובה ואנו מרגישים חוסר קשר של הקב"ה. עצם זה שהנביאים מדברים אלינו בשמו של הקב"ה, כבר מאד מאד משמח אותנו. זה אומר שהמצב לא אבוד לגמרי. יש תקוה. יש קשר.
התוכחות הכי נוקבות עדיפות משתיקה רועמת (כמו שחוינו למשל בשואה ואין כאן המקום להרחיב).

לעצם ענין התוכחות: צריך להבין את המציאות בה פעלו הנביאים ישעיהו וירמיהו. מדובר על תקופות קשות בדברי ימי עמ"י. חורבן בית ראשון, כידוע, היה בגלל שלוש עבירות חמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. יש לשער שעם ישראל לא היה רגיש כמוך בתקופה זו לדברי הנביאים. באמת, במקום להזדעזע מהדברים הקשים, לא הקשיבו להם ואף ניסו להרגם על מנת שלא יאמרו את דבריהם. העם היה במצב מאד מדורדר. האמינו לנביאי שקר ולא לדבר ה´. "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים", אומר הנביא. עם ישראל היה גרוע יותר מכל עם אחר. כל עם אחר, אפילו אם עבד אלהים אחרים, אלו היו האלהים שלו, שקבל מאבותיו ומעמו "בירושה". עם ישראל, שאלוהיו הוא אלוקים חיים, מקור כל החיים והכוחות, החליף את אלוהי אבותיו באלילים אין חפץ בם.
החטא, כמו שמסביר ה"מסילת ישרים", הוא כעבותות העגלה, אחרי שהוא נעשה כהרגל, חוט אחרי חוט, קשה מאד לנתקו ולהשתחרר ממנו. על כן, לפעמים צריך לזעזע ולטלטל על מנת לגרום להתחלה של תהליך, ודברים רכים ומלטפים אינם גורמים להשתנות בה רוצה הקב"ה. ידוע בחינוך שלפעמים צריך להראות פנים כועסות וזועפות על מנת שהילד יבין ויקבל את המסר. דברים רכים לא עוזרים בכל מצב. אמנם, מסביר הרמב"ם שהכעס צריך להיות רק חיצוני – "כעס הפנים" – רק להראות פנים כועסות אבל לא לכעוס באמת. להבדיל בין בשר ודם למלך מלכי המלכים, כך גם כאן. על מנת לגרום לחזרה בתשובה של העם צריך לדבר אליו קשות ואף לייסר אותו ביסורים קשים. אך אלו יסורים שבאים מתוך אהבת הקב"ה אלינו ולא מתוך שנאה.
יש מחלוקת ידועה בגמרא בין ר´ יהודה ור´ מאיר אם כאשר ישראל חוטאים הם נקראים בניו של הקב"ה או לא. הלכה נפסקה כר´ מאיר ש"בין כך ובין כך קרויים בנים". והוא מוכיח זאת דווקא מתוך פסוקים הלקוחים מתוך התוכחות הקשות שאת קוראת. שם כתוב "בנים משחיתים", "בנים לא אמון בם", וכו´. אנחנו בניו של הקב"ה למרות שאנחנו משחיתים ולמרות שאנחנו חסרי אמונה וכו´ וכו´. וצריך לדעת שזה היחס שלו אלינו. כל המילים הקשות והיסורים הם להיטיב לנו באחריתינו. ללא שינוי מהותי מצידנו לא נוכל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, לא נוכל לממש את יעודינו. רק אם יצליחו הנביאים לדבר על ליבנו, אפילו אם באמצעות דברים קשים וזעזועים, רק אז נוכל לחזור בתשובה ולחיות כמו שאנו אמורים לחיות, להיות מה שאנו אמורים להיות.
עוד דבר שצריך להבין זה שתמיד תמיד אנו מדברים מצידנו ולא מצד הקב"ה. כלומר, התוכחות הם לא ביטוי של ה"מצב רוח" של הקב"ה ברגע אמירתן. הן לא מה שהוא חשב באותו רגע וכד´. הקב"ה מחיה את העולם כולו ואף את עמ"י באותו זמן שהנביאים מנבאים את הדברים הקשים ביותר. נבואות הזעם הן הדרך בה הקב"ה מדבר אלינו, מתגלה אלינו, באותו זמן, אך הן אינן "הוא", הן לא מייצגות אותו, אלא רק את היחס שלו אלינו, כפי שהוא בוחר להתגלות אלינו, כפי מה שמתאים וראוי לנו לתפוס אותו באותו זמן. בפרשות השבוע האחרונה קראנו "אנכי ה´ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מסביר רש"י, שבנ"י יכולים היו לחשוב שיש כמה אלוהויות. הם ראו אותו על הים כגיבור ועושה מלחמה, במעמד הר סיני כזקן וכו´, ולכן הקב"ה אומר לנו – אני אחד, אותו האל שהוציא אותנו ממצרים הוא זה שנתן לנו תורה – אבל התגלויותיו אלינו שונות ומשתנות לפי הצרכים שלנו, לפי האופי והמצב שלנו באותו זמן. ולכן אל לנו לתפוס את הקב"ה רק כפי התגלותו הרגעית והחלקית באותו זמן. עלינו לזכור שזו רק ההתגלות, וזו ההתגלות לה אנו זקוקים כרגע. דרכה נוכל להתקדם ולחזור בתשובה ולממש את עצמינו ואת יעודינו.

לסיכום, צריך לזכור ולהפנים כמה דברים:
א. עצם התוכחות הן הבעה של הקשר בינינו לבין הקב"ה, המראה שלקב"ה אכפת מאתנו.
ב. המציאות של עמ"י באותה תקופה היא מציאות מאד קשה, של ע"ז, ש"ד, וג"ע. עמ"י לא מקשיב לנביאים ואף מנסה להשתיקם.
ג. לפעמים חייבים לזעזע על מנת לגרום לתהליך של חזרה בתשובה.
ד. הדיבור הקשה והיסורים הקשים הם רק "כעס הפנים", ובאמת תמיד הקב"ה אוהב אותנו ומרחם עלינו כרחם אב על בנים.
ה. ההתגלות הקשה היא רק התגלות ואינה מהותו של הקב"ה או סך כל מה שיש באותו הזמן. הקב"ה הוא אינסופי וההתגלות הקשה היא התגלות חלקית שלו כפי שאנו צריכים לראות אותו.
[מקווה שהצלחתי לעזור. אם לא, או שעדיין יש לך שאלות, את מוזמנת בשמחה רבה לכתוב לי, או לחברים מקשיבים, ולנסות לשאול שוב.]

קרוב לוודאי שאם עמ"י היה שומע את דברי הנביאים ומקבלם כפי שאת מקבלת, היו נחסכות מאיתנו הרבה צרות, הרבה חורבן, וכבר היינו בדרך הנכונה לגאולה השלמה, אם לא ממש כבר שם..
שנזכה לראות את המשך התממשות דברי הנביאים בימינו ולראות ישועת ה´ עין בעין בשוב השכינה לציון.
רק אור וטוב, ישועות ונחמות.
אילה.
tsbias@actcom.co.il