קשה לי עם ההורים - הם לא נותנים לי לעשות דבירם

שואלת יקרה,
את ממש לא חופרת... המציאות אותה את מתארת נשמעת מאוד קשה ומתסכלת, וברור לי שיש לך סיבות טובות להרגיש כך. לחיות בבית שבו את מרגישה שלא מקשיבים לך, שלא מעריכים אותך ואת המאמצים שלך זו חוויה לא קלה, וזה מצוין שהעלית את הנושא, כי זה שלב ראשון בדרך לפתרון. יש הרבה סיבות שיכולות להסביר את המצב בבית, אבל אף אחת מהן לא מהוה הצדקה ליאוש שאת מתארת כשאת מגיעה הביתה. את בטח יודעת שההורים שלך אוהבים אותך ודואגים לך, ונראה שיש כל מיני פערים ביניכם שגורמים להרגשה הלא נעימה שלך בבית. למשל, פערים בין דורות הם לפעמים מאוד משמעותיים, כמו במצב בו את מתארת, ואנחנו לפעמים מרגישים שאנחנו יודעים הכי טוב מה טוב בשבילנו ואיך אנחנו רואים את ההווה והעתיד שלנו, ונתקלים בהתנגדות שנראית לנו כזאת המבוססת על ערכים ישנים שלא כל כך משמעותיים עבורנו.
אין ספק שהמצב הזה נכון הרבה פעמים, אבל לפעמים הוא לא - ואני חושב שאחד העקרונות החשובים ביותר לפתרון המצב בו את נמצאת הוא ההבחנה בין המצבים האלה- מתי ההורים יודעים טוב יותר, ומתי אנחנו צריכים את המרחב להחליט לבד.
הנקודה השניה שחשוב לפתח קשורה למערכת היחסים שלך עם ההורים, שניכר משאלתך שהיא לא הכי טובה, ולשיפור התקשורת ביניכם על בסיס של כבוד ואמון הדדיים.
בתשובה הזאת אתייחס בעיקר לצעדים שאת יכולה לעשות, לא בגלל שהאחריות היא רק עליך (היא לא). ברור שיש להורים שלך חלק נכבד במצב אליו הגעתם, אבל הם לא שאלו, ואת כן - ולכן כל מה שאני יכול לעשות זה לנסות להציע פתרונות מצדך.
כפי שכתבתי, לנו לפעמים קשה מאוד לקבל בקורת מההורים, כי אנחנו מרגישים שאנחנו מבינים את העולם בצורה טובה יותר מהם. זה קשור לכל מיני פערים - ברקע, בהשכלה, ביכולת להתמודד עם טכנולוגיה, ועוד כל מיני דברים, שהם לא הנושא. כתוצאה מאותו פער אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים יותר טוב איך להתמודד עם מצבים מסוימים - והרבה פעמים אנחנו גם צודקים. אבל הרבה פעמים להורים יש הרבה להציע לנו ואנחנו מוותרים על האוצר הזה מתוך מחשבה שהדעה שלהם לא שייכת לעולם בו אנחנו נמצאים. לפעמים נראה שהם לא מבינים, אבל הרבה מצבים שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, יכולים ללבוש צורה אחרת בסביבה בה הם גדלו. לדוגמה, אע"פ שלא היה להם פייסבוק כשהם היו בתיכון, הם מבינים מה זה ללכת לישון לקראת הבוקר (ומה המשמעות של זה). זה לא אומר שהם בהכרח צודקים, אבל אי אפשר לבטל את הטענה שלהם באמירה שהם "מיושנים" ו"לא מבינים" - אלא חשוב להתייחס לגופם של דברים ולהבין מאיפה מגיעה ההתנגדות שלהם לכל מיני דברים שאת עושה. לא ציינת על איזה נושאים המתח ביניכם נסוב, ואם תרצי להמשיך להתייעץ כדאי שתכתבי כי זה יעזור לתת פתרון יותר ממוקד.
לפיכך חשוב להגדיר מה הדברים בהם לגיטימי ורצוי שהם יפעילו שיקול דעת, בתור אנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך, ומה המקומות בהם את חופשיה לפעול ולהיות מוכנה לשלם את המחיר של טעויות.

לעומת הקושי הזה, הבעיה הגדולה יותר שאת מתארת, כפי שמשתקף מתוך דבריך, היא מערכת יחסים שנשמעת עכורה בבית, בין ההורים לבינך. זה חבל מאוד כי דווקא בבית חשוב שתרגישי בנוח, אהובה ומוערכת, ואם זה לא כך - אז זה מצב שצריך לפתור, קודם כל בשבילך. האם יש לך אחים או אחיות שגם מרגישים כמו שאת מרגישה? זה משנה רק בשביל להבין את המצב, אבל בכל מקרה את צריכה להרגיש טוב בבית. ואם את לא מרגישה ככה, לא בטוח שמעבר לפנימיה יעזור לך, כי המעבר הזה עלול רק להעמיק את היחס השלילי שלך כלפי הבית במקום לבנות מציאות שתהיה נעימה יותר עבורך ועבור ההורים שלך, כי אין לי ספק שהמצב אותו את מתארת הוא לא פשוט גם עבורם.
ההורים שלך אוהבים אותך ורוצים בטובתך, וגם אם הם לא יודעים להתייחס לצרכים ולרצונות שלך בצורה מספקת, זה לא מגיע מתוך רוע לב חלילה, אלא מנסיון חיים אחר, אולי כואב, מערכים שאולי קצת שונים וממחשבה שיש להם מה לתרום לך - ואת לא מעוניינת לקבל.

לכן אני חושב שהצעד הראשון והמשמעותי ביותר צריך להיות שיפור התקשורת ביניכם, אולי אפילו לשתף מישהי כמו יועצת בית ספר, או רב קהילה, העיקר שיהיה מישהו שאת סומכת עליו ומרגישה בנוח דבר, ומצד שני יזכה להערכה מהורים (אם קשה לך למצוא מישהו את יכולה לכתוב מאיפה את וננסה לעזור). מישהו כזה יכול מאוד לעזור, בתור אחד שמצד אחד יבין את הקשיים שלך, ומצד שני הוא מספיק מבוגר (אולי אפילו גם הורה) בשביל לדבר עם ההורים בגובה העינים והם יעריכו את דעתו. מצידך, את יכולה לנסות להתחיל לשתף אותם בכל מיני דברים מהחיים שלך, לאו דווקא הכי משמעותיים. ברור לי שקשה לך להתחיל לשפוך את הלב מולם, ולפתוח באיזו שיחה עמוקה על הקשיים שאת חווה... גם לא בטוח שזה הדבר הכי טוב לעשות. הקושי שלך מובן מאוד, ולכן כדאי לך אולי להתחיל בקטנה, לנסות לשתף בדברים קטנים - זה יכול להיות פתח ליותר הקשבה מצדם, כשהם רואים שהם חשובים לך. המצב אותו תיארת, שאת לא משתפת אותם במה שקורה איתך, מן הסתם כואב גם להם - כי הם מרגישים שאת לא סומכת עליהם, הקשר ביניכם נבנה בצורה של חשדנות הדדית, ואולי לכן הם גם אוסרים עליך כל מיני דברים שאת רוצה לעשות, מחשש שאין להם שליטה והם לא יודעים מה קורה איתך.
כאן חשוב לציין שגם אם יודעת שאת לא עושה שום דבר חריג, ההורים שלך חוששים מאוד, ולפעמים גם בצדק. באמת יש כל מיני מטורפים בעולם, וכשאת לא משתפת, הם לא יודעים מה קורה איתך ויכולים בקלות לדמיין את הדברים הגרועים ביותר. זה נובע מתוך דאגה אמיתית וכנה כלפיך, וחשוב שתזכרי את זה. אם תשתפי אותם במה שאת עושה זה יגרום לפחות חששות ואולי יהיה פתח ליחס יותר מתירני מצדם.
טיפ חשוב לשיפור התקשורת - העלית את זה בעצמך - הוא דיבור בנחת. ברור לי שזה לא תמיד קל, אבל אם לא תדברי איתם בנחת, שום מסר לא עובר. אני מבין שגם הם לא תמיד מדברים ככה איתך, אבל עליהם אני לא יכול להשפיע ועליך אולי כן. מה שכן, אם את תשני סגנון יש סיכוי שהוא ישתנה גם מצדם, גם אם זה יקח כמה נסיונות. חוסר ההקשבה שלהם כלפיך, שכואב לך כל כך, גם נובע מהתקשורת ביניכם, ואני לא בא להטיל כאן אחריות על אף אחד, ועל מנת שיקשיבו לך, יש צורך שירגישו בצורך בהקשבה שלהם.
כשהתקשורת ביניכם תשתפר, תוכלי גם להסביר להם בצורה נעימה מה הדברים שאת רואה אחרת מהם, ומתי את מרגישה שהם שמרנים מדי - ומעוניינת לקבל יותר חופש לעשות כמו שאת מבינה. אם הם לא יבינו את הצורך שלך באותם דברים שחשובים לך, הם לא יוכלו להתייחס אליהם בכבוד, ולכן חשוב שתסבירי את זה בצורה מתקבלת על הדעת ומכבדת. הם כנראה ירצו להסביר את עמדתם, וזה יותר מלגיטימי - זו חובתם בתור הורים. אבל עם תקשורת טובה אני מניח שתוכלו להגיע להסכמה בהרבה נקודות. אני לא נכנס לעצם הבחירות שלך כי לא פירטת ואני לא מכיר אותך, אבל אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאת נערה אחראית, שמעוניינת לעשות טוב לסביבה ולעצמך.
אם אין שיפור בהקשבה שלהם כתוצאה מהצעדים הללו, יכול להיות כאן בעיה גדולה יותר - ודמות מבחוץ יכולה לעזור, על מנת להסביר להורים את הקושי שאת חווה.

הכעס שאת מתארת מצדם, והעובדה שהם אוסרים עליך כל מיני דברים לא מוצדקים, עשויה להעיד על כך שהם מרגישים שאין להם שליטה עליך. אני לא מתכוון בשליטה במובן השתלטני של המילה, אלא יותר להרגשה מצדם, שאין להם השפעה על מה שאת עושה ושאין דמות אחראית שדואגת לך. חשוב גם לזכור שבכל זאת יש להם יותר נסיון, ואולי הם יודעים מה הם עושים כשהם אוסרים עליך כל מיני דברים. זה לגיטימי מאוד שהורה יחליט להגביל את הילד שלו במובנים מסוימים, אני אגיד לך בסוד שאת אפילו צריכה קצת מזה. השאלה מתחילה מתי שאת מרגישה שהם לא מאפשרים לך לחיות, וזה מצד אחד תלוי מקרה, כלומר כל מקרה לגופו, ומצד שני גישה כללית - שאת מרגישה שהם צריכים לשנות. השינוי הזה יכול לבוא מהבנה שלהם שיש מקום לשחרר קצת, ומישהו מבחוץ שיאיר את עיניהם יכול לעזור ולדעת שכשמשחררים זה לא סוף העולם. בנוסף, כשהם ירגישו שאת מספיק אחראית לקבל החלטות בעצמך, זה גם יכול לעודד אותם לתת לך יותר מרחב. לא פירטת מה הם מונעים ממך, ולכן קצת קשה לי לתת לך מענה, אבל כשהם אוסרים עליך משהו, את יכולה לנסות לחשוב על איך זה נראה מצדם, ומה את היית עושה אם האחריות היתה מוטלת לגמרי עליך.
לפעמים את עשויה להרגיש שאת רוצה את החופש לטעות, ללמוד לבד. זה חשוב, אבל במידה. תסכימי איתי שאם (סתם דוגמה) תרצי לבדוק איך את נוהגת אחרי לילה בלי שינה, ומקסימום תלמדי מטעויות, זה לא יהיה רעיון מאוד טוב... אני לא יודע מה בדיוק הם אוסרים עליך ולכן קשה לעזור, אבל קחי בחשבון שככל שתשתפי אותם יותר, תהיה להם יותר יכולת לסמוך עליך ולתת לך להחליט לבד, כשהם יודעים שאת בידיים טובות ברשות עצמך.

לפני שיהיה שיפור בנקודות שהועלו, קשה לי להאמין שיתנו לך לעבור לפנימיה - כי אז הם ישיגו את ההפך ממה שהם רוצים, כלומר ההשפעה שלהם עליך תתרופף עוד יותר. מה גם שהבקשה לעבור לפנימיה עלולה להיות מאוד פוגעת, במיוחד לאור מערכת היחסים אותה את מתארת. הם מרגישים שלא טוב לך בבית, ובצדק, וזו לא הרגשה נעימה לאף הורה. לכן אם את רוצה שיסמכו עליך, כדאי קודם כל שהם ידעו שיש להם על מי לסמוך.

כמה מילים לגבי מה שכתבת על הזלזול שהם מפגינים בדברים עליהם את מקפידה, ועל המצפון שנשחק כאשר את עושה ההפך ממה שהם עושים. קודם כל, יישר כוח גדול על יראת השמים שאת מפגינה בעצם הפניה. אני חושב גם שזה לא מקרי שבחרת לומר שיש לך בעיה בכיבוד הורים, ולאו דווקא ביחס להורים - כי כיבוד הורים זו מצוה, ואת מרגישה שאת לא מקיימת אותה כראוי. כשאת עושה צעד בשביל להשתפר בקיום המצוה, הצעד הזה מעיד על יראת שמים עמוקה ואמיתית. אני לא יודע מה הדברים שציינת שאת מקפידה עליהם, ומה הסיבה לזלזול שלהם. אבל את יכולה להגיד להם שהזלזול הזה פוגע בך ואת מנסה להבין אותו. עם זאת, יכול להיות שיהיו להם הערות במקום, ואני מציע לך לא לדחות אותם אוטומטית.
מצד שני, חשוב לא לבסס את המצפון ויראת השמים שלך על היחס של ההורים. את לא מקפידה בשבילם, אלא כי אותה הקפדה היא הדבר הטוב והנכון לעשות, בלי קשר לאיך שההורים מתייחסים אליך.

לסיכום, קשה לי לעזור לך בלי לדעת פרטים יותר ספציפיים. מה שכתבתי כאן זה נקודות למחשבה, ואם תרצי להמשיך ולהתייעץ - אנחנו כאן, וחשוב שנשמע דוגמאות לקשיים שאת חווה.
הצעד החשוב ביותר בשביל לפתור את המצב הזה, הוא קודם כל שיפור התקשורת ביניכם, והשינוי יכול להתחיל עם עזרה מבחוץ, וגם ממך על ידי הנקודות שהועלו. אין מה להתבייש בלבקש עזרה, זה מאוד מקובל היום ויכול להביא ברכה עצומה לחיים שלך. בנוסף חשוב להבין ולהגדיר מה המרחב בו את מחליטה לעצמך, ומה המקומות שבהם בכל זאת צריך נסיון ושיקול דעת של אנשים מבוגרים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך, ועשויים כתוצאה מכך להגביל אותך.

אם תרצי להמשיך ולהתייעץ, בשמחה: yoavsb@gmail.com, וסליחה על העיכוב במסירת התשובה.

רק טוב,
יואב.