שאלה
בס"ד
לרב שלום.
אני בחורה בת 16 ואני לומדת בכיתה י"א באולפנה.
קשה לי מאוד לאחרונה עם אלוקים ואני מאוד מאוד כועסת עליו.
בוא נגיד את זה ככה-החיים שלי הם לא דבש.ואני יודעת בטח תגיד של אפאחד לא אבל אני באמת משהו מיוחד.ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שש בעקבות אלימות קשה מצד אבי.ההורים שלו לא רצו להכיר אותנו עד שבגיל שש הוא לקח אותנו אליו והכריח אותם לראות אותנו.אחרי שהיינו אצלם בפעם הראשונה התחלנו לחטוף גם מהם מכות רצח!היינו חוזרים עם סימנים כחולים הביתה ושטפי דם.נתתי לו הזדמנויות לשנות את התנהגותו ולאחר שהמשכתי לחטוף ממנו ביחד עם אחי התאום,בכיתה ג' ניתקתי איתו את הקשר.לאחרונה הוא התקשר כדי להודיע לי שנולדה לי "אחות" חדשה לאחר שלפני שנתיים הוא התקשר לספר שנולדו לו תאומות.
בכללי ה' לא עושה עמי חסד.אני מנסה להסתכל על הדברים הטובים שיש לי בחיים ואני לא מצליחה.לפני כשנה דודה שלי נפטרה מסרטן אחרי חודש שלם שבו היא גססה גייסתי את כל האולפנא שלי ואת הישיבה שבה החבר שלי לומד לתפילות עליה והיא מתה בשבת של ראש השנה.חברות שלי כועסות עליי כי אני "הדוסה" של השכבה.אני חולה כבר מלא זמן עם דלקת ריאות וגרון ובחילות וכאבי ראש והרופאה לא מצליחה להסביר לנו למה זה קורה כל הזמן.והשיא של השנה האחרונה שעברה עלי היא שאתמול הייתי בשמחת בית השואבה בעיר רצתי עם חברה שלי בריקודים והחלקתי על הצד וקיבלתי מכה חזקה,עף לי הנזם מהאף כשניגבתי פנים,ובאמצע ריקוד במעגל נקרע לי כל העור בפנים כף הרגל שלי ואני עם כאבים נוראיים והכל פתוח שמה.אני לא מבינה את זה באמת!אני מתפללת,שומרת נגיעה עם החבר שלי,כל כך מקפידה על הלכות ועל הבין אדם לחברו שלי,יש דברים לא טובים בי ואני עובדת עליהם בכל הכח אני חיה את חיי למען ה' ועדיין לא טוב לי!אני באמת מתחילה לחשוב מה הוא חושב לעצמו שהוא שם אותי בכאלה חיים מגעילים!מה הוא רוצה ממני?הוא רוצה שאני אסבול עד שתצא נשמתי?אני ממש כועסת עליו ואני לא מסוגלת לתפקד כבר מרוב שאני מרגישה חנוקה ומועקה!אני לא מסוגלת לשמוע דברי תורה מראש השנה ולא את המשפט "ה' מנסה אותנו בדברים שהוא יודע שנעמוד בהם"-אז לא!אני לא מסוגלת יותר ואני צריכה מנוחה ושיעזוב אותי לחצי שנה כדי שאני אוכל לחזור לאהוב אותו ולעבוד אותו באמת בשמחה.בבקשה תושיע אותי!ממש קשה לי עם המרחק הזה ממנו אני בוכה כל היום כי אני לא מרגישה א
תשובה
שלום
אני מבין אותך וכואב את כאבך הגדול.
אין לנו מושג מדוע ד' נוהג בנו כפי שנוהג ברמה האישית.
איננו נביאים, וגם הנביאים עצמם לא תמיד הבינו.
הכלל הוא להמנע מהנסיון הכושל להבין את דרכי ד' ברמה האישית, ובמקום זה לנסות לראות מה במאורעות שקרו יכול להעמיק את אישיותך ולבנות בך קומה גדולה יותר.
זה קשה, במיוחד בשל העובדה שהשאלה התיאולוגית מדוע ד' עושה כך היא שאלה קיומית עבורך וכואבת ממש עד כדי הגוף. אך זו האמת, וההפך הוא הזיה.
מותר לא להבין את ד', ומותר להיות בקושיות גדולות עליו. כעס היא מידה לא נכונה, משום שהיא מבוססת על מערכת ציפיות. את החלטת מה אמור להיות לך, ועתה את כועסת שזה לא קרה.
אך ד' אינו מחוייב לציפיות שלנו, אלא למהלכים הגדולים שלו שאיננו מבינים, אשר הם צדק ויושר וחסד.
בכל צרתך לו צר, ועלייך לשתף את ד' בכאב ובלבטים ובטרוניא כלפיו. זו חלק מעבודת ד'.
הקב"ה שונא כת חנפים. אין להתחנף אליו ולומר שאת מבינה והכל בסדר. טוב לשאול, טוב לכאוב, אך יחד עם זה לשתף אותו בתהליך.
בע"ה בעוד כמה שנים תקראי שוב את שאלתך, ותעלי חיוך על שפתייך.
יה"ר שרק טוב ואור יהיו לך מעתה. סבלנות, עומק של אמונה, והכל יאיר בסופו של דבר.
כל טוב