קשה לי אם אמא שלי...

שלום לך כתבת יקרה!!
אני ממש מבינה את המצוקה והקושי עימו את מתמודדת וזה אכן לא נשמע פשוט, אבל אני חייבת לומר לך שלדעתי כל בת עוברת התמודדות מול אמא שלה בשלב מסוים. זה נכון שיש לך את ההתמודדות ה"מיוחדת" שלך ולכל אחת יש את ההתמודדות שלה, אבל זו התמודדות די רווחת בדור שלנו, בעבר היה יותר פשוט וטבעי לכבד הורים (וגם לגדל ילדים) בימינו הכול דורש יותר התמודדות והתבררות...

יש בך רצון מאד חזק להוקיר טובה ולכבד שזה ממש התחלה טובה וראויה לשבח, אני מאמינה שהרצון החזק הזה יוביל אותך גם להצליח בדבר. אני אתן לך כמה נקודות למחשבה, קחי מזה מה שיראה לך. אני חייבת לומר שאני לא מנסה להצדיק את אמא שלך או להקטין את תחושת הקושי שלך, אלא רק לעזור לך להתמודד עם המצב.

קודם כל, כל הורה הוא עולם ויש לו את העולם שממנו הוא בא עם ההשקפות שלו ורמת המודעות שלו.
עד גיל מסוים אנחנו רואים את הורינו בצורה מאד מובנת מאיליה ומכבדים ונשמעים להם מרצון.
אבל הרבה פעמים מגיע גיל ההתבגרות- הגיל בו אנו מתחילים לבנות את עצמנו ואז כל פעילות סביבנו נבדקת ונשפטת על ידינו. בדרך כלל כך אדם בונה את עצמו, הוא רואה התנהגות מסוימת ומיד שופט אותה ומחליט "אני אהיה כזה" או "אני לא אהיה כזה". ואז באמת מתחיל להיווצר קושי מול ההורים.

קודם כל צריך לקבל את העובדה שהורים לא בוחרים! נשמע לא משהו, אבל זו מציאות שצריך קודם כל להשלים איתה. דבר נוסף שחבל לשרוף עליו אנרגיות זה לנסות לשנות אותם. יש להם את התפיסות שלהם, יש להם ניסיון חיים משלהם, יש להם ידיעות שעדין לא ידועות לנו, הרבה מעלות וגם... חולשות.
הורים הם לא בני אדם מושלמים, למען האמת אין בנ"א מושלמים אז ממילא גם ההורים לא כאלה. מה כן מושלם בהורים- זה ההתאמה האלוקית בין הורים לילדיהם פה אין פספוסים ואין טעויות, זה אלוקי לגמרי שאלו ההורים שהקב"ה הפקיד אותך בידם. אם אלו הקשיים שלך מולם כנראה שכך את צריכה להבנות דרך הקשיים הללו.
יכול להיות שלא היית בוחרת בדרך החינוכית הזו שאת גדילה עליה, אבל אל תנסי להבין או לשפוט. ההורים שלנו הם למעלה מההבנות שלנו- מצד האמת. לא סתם השווה הקב"ה שלושה שותפים באדם הקב"ה אביו ואימו. כמו שהקב"ה מחוץ לתפיסתנו כך ברמה מסוימת גם הורינו כלפינו. לא שכל מה שהם עושים הוא הדבר הכי נכון בעולם, אבל לא לנסות לנתח אותם או להבין לנסות להבין למה.
אני מאמינה שתכונות שלא תרצי שידבקו בך את תשני בעצמך ותחנכי את ילדיך אי"ה בדרך הטובה בעיניך. אבל אני גם מאמינה שכשתהיי אמא תביני עד כמה קשה להיות אותה אמא שאת מצפה להיות. שתהיה לך בת בת 17.5 והיא תצא מאוחר בלילה ומה לעשות את תתחילי לדאוג אפילו שהיום את אומרת לעצמך מה פתאום! אני אתן אמון בילדים שלי ולא אדאג... לא בטוח שתעמדי בכל הדרישות הללו בזמן אמת. "אמהות" כוללת המון חזיתות וכאשר מתפקדים בהמון חזיתות בד"כ לא מושלמים בכולם. את תרצי גם לבשל, וגם לנקות כדי שיהיה הכי נעים וגם לגדל ילדים בשמחה ובנחת בלי להילחץ ולהלחיץ ולתת בהם אמון, ועד שתהיי אמא לכי תדעי מה הילדים של הדור הבא יחליטו לעולל?!? וגם תרצי להיות אשה טובה ולשמח במקביל את בעלך ואולי גם תעבדי בחוץ וגם שם מן הסתם תרצי לעשות חיל ואף פעם לא לכעוס ולא להילחץ ולא להגיד את הדברים הלא נכונים...-בקיצור תכנונים וכוונות לחוד ומעשים לחוד. לא התכוונתי להחליש אותך ואני בטוחה שתצליחי בתפקיד זה בעתיד אי"ה, רק רציתי לתת לך הצצה קטנה לעולם הזה שנקרה אמהות... אולי זה יוריד מעת ציפיות ויפנה יותר מקום להבנה וקבלה.
טוב כמו אמרנו שהורים לא בוחרים- ויש כמובן עוד דברים בחיים שלא בוחרים, מה עושים בכל הדברים הללו פשוט להשתדל לקבל אותם כמו שהם בלי מלחמות.
אני ממש ממליצה לנסות לשבת ולשוחח ברוגע לא מתוך מריבות ולא בזמן הוויכוח, פשוט למצוא זמן טוב ובאווירה טובה ונעימה לנסות לדבר בנחת ולהסביר את עמדתך בענווה. אני מאמינה שאם תגידי לה מה קשה לך ולמה זה לא נעים לך שהיא לא נותנת בך אמון, זה יעשה הרבה טוב ליחסים ביינכם. לפעמים שמטיחים האשמות זה רק גורם לצד השני להתגונן ולהתבצר בעמדתו, ואם באים ממקום שלך קשה, אין מה להתווכח עם העובדה שלך קשה.
בכול אופן לפעמים זה יעזור ולפעמים לא. איפה שלא עוזר- אז לקבל. לנו כנשים יש רחם כי יש לנו את היכולת להכיל את המציאות, צריך ללמוד לעבוד עם זה- וכמו שהרחם יכול להתרחב כך צריך להרחיב את התכונה הזאת בנפש. זה קשה בהתחלה אבל זה גמיש ועם הזמן נהייה יותר קל.

לגבי הרצון לברוח מהבית, אני אישית לא נגד לצאת שנה מהבית לשרות לאומי, מדרשה או משהו בסגנון- אבל נגד לברוח. אין באמת דבר כזה בריחה מהתמודדות. אחד הרבנים שלנו ממדרשת הרובע היה תמיד אומר: מה שלא תעבדו מול ההורים תעבד מול חברות ואם לא אז מול הבעל ואם שם לא תעבדו זה יבוא לכם בהפוכה מהילדים ואז זה לפעמים יותר כואב ויותר קשה. אפשר לקבל החלטה בוגרת להיות מחוץ לבית (במקום טוב כמובן), ואז אין נקיפות מצפון ויש פחות התנגדות או צער של ההורים.
מחילה על האריכות... מקווה שזה יעזור קצת...
אשמח לשמוע ממך
בהצלחות ובשמחה!
הדסה
hadasael@gmail.com