קריאה

שלום

למדנו מחנה, את יסוד התפילה. שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
הנחיה זו היא לתפילת שמונה עשרה, אבל ניתן ליישמה בכל חלקי התפילה.
הנחיה זו מניחה שהמתפלל תפילתו שגורה בפיו, והוצאת המילים דרך שפתיו היא ביטוי ראוי לתפילה.
בימינו, רבים אינם יודעים את התפילה בע"פ, ומשתמשים בסידור. אך עדיין דרכה של חנה בתוקף, יש לעיין בעיניים בסידור ואח"כ להוציא את המילים בשפתיים.

יש מהחסידים, שאף מקפידים להשמיע לאוזנם, כל מילה בתפילה. הנהגה זו היא ראויה מאוד, והיא מעלה את המתפלל לאיכויות תפילה מרוממות. (כמובן להימנע מתפילה בקול רם המטרידה את שכניך לספסל בית הכנסת)

לסיכום:
בתפילת שמונה עשרה חובה להוציא את המילים בשפתיים, ולא להסתפק בקריאה. בקריאת שמע יש להשמיע לאוזניים של עצמך. בשאר התפילה זו הנהגה ראויה.