שאלה
שלום,
לאחרונה דובר רבות על פינוי מאחזים.
האם אין ההתמקדות של הציבור הדתי לאומי במאחזים ובהתנחלויות ובמאבק על שמירתם, התמקדות בדבר הלא נכון, ואסביר:
הרי, אם התקבלה החלטה על פינוי מאחז או התנחלות, או אף החלטה כמו שהתקבלה בהתנתקות, הרי ברור שהחלטה זו שלכאורה התקבלה ע"י מנהיג ישראלי זה או אחר ובלחץ של מנהיגי עולם לא באמת התקבלה ע"י אותם אנשים. החלטות שכאלו יכולות להתקבל רק על ידי ריבונו של עולם, והוא משחק במנהיגי המדינה והעולם כך שייראה כאילו התקבלו על ידם.
ואנו יכולים להניח שאם ריבונו של עולם מחליט על סילוק יהודים מאדמת ארץ ישראל, הרי שעם ישראל בכללותו חטא ועל כך אנו נענשים.
האם לאור זאת, לא יותר הגיוני להפנות את כל המאמצים שאתם משקיעים במלחמה לשימור ההתנחלויות והמאחזים (שזו כאמור מלחמה בהחלטת הקב"ה) למאבק למען החזרת עם ישראל בתשובה.
יישוב ארץ ישראל היא מצווה חשובה, אך על ואהבת לרעך כמוך נאמר כלל גדול בתורה.
האם לא הגיע הזמן, שבשם הערבות ההדדית בעם ומצוות ואהבת לרעך כמוך, יופנה הזרקור של הציבור הדתי לאומי למטרת השבת עם ישראל לחיק התורה?
אני כחוזר בתשובה בתחילת דרכו, יכול להעיד שלמרות רצוני הרב להשתייך לזרם הדתי לאומי, אשר נראה לי טבעי הרבה יותר מהזרמים החרדיים למיניהם, מרבית מאמצי קירוב הלבבות וההחזרה בתשובה מבוצעים על ידי הזרמים החרדיים ואתם כמעט שלא ניכרים בשטח.
מעולם לא נתקלתי בדוכני הנחת תפילין של סרוגי הכיפות.
מעבר לראש יהודי ומכון מאיר, לא ידוע לי על ארגונים נוספים מהזרם הדתי לאומי העוסקים בהחזרה בתשובה, לעומת מספר גדול בהרבה של ארגונים חרדיים.
נראה כאילו ההתנחלות ביהודה ושומרון באה על חשבון ההתנחלות בלבבות העם.
אפילו, לעיתים, מתקבלת התחושה שויתרתם על החלק החילוני של העם.
הדבר ניכר גם בהתבטאויות של אנשים מקרב הימין הקיצוני אשר רק מרחיקות את העם מכם.
לאחר חטא העגל הציע הקב"ה למשה רבנו לוותר על עם ישראל החוטאים ולקיים את ברית האבות על זרעו של משה. משה רבנו התעקש שלא לוותר על עם ישראל.
האם אתם רשאים להתנהג אחרת ולוותר על החילוניים שבעם ישראל?
תשובה
שלום וברכה
השאלות שאתה שואל מורכבות מאוד, וצריך לעשות מעט סדר בדברים:
א. אין אנו יודעים מה הקב"ה החליט, ואין אנו רשאים להכניס את ההנחה שאם משהו קורה – זה רצונו של מקום. הקב"ה ציווה עלינו ליטול את העולם על כתפינו, ולבחור בבחירה החופשית הטובה. אנו מאמינים כי הוא יודע הכל, אולם הוא הותיר לנו את העולם. על כן, המאבקים על המאחזים צריכים להיעשות לאור הדיון האם זה טוב לעם ישראל או רע, ולא לאור השאלה האם אנו יודעים שריבונו של עולם פועל עתה בעדם או נגדם.
ב. אנחנו גם לא יודעים האם מה שקורה עתה הוא בעקבות חטא. זה תפקידו של הנביא בישראל, והוא היה מופקד על כך. בשעה שאין נבואה – אין לנו מושג כיצד ריבונו של עולם מנהיג את העולם.
ג. צריך להחזיר את עם ישראל בתשובה ללא קשר לשאלת המאחזים. לא זו בלבד, אלא שאנו מאמינים כי תהיה לעובדה זו השפעה גם על המאחזים. אולם אין סתירה בין הפעילות למען החזרת עם ישראל בתשובה – וקודם כל את עצמנו – ובין העובדה שאנו פועלים בדרך הטבע בצורה זו או אחרת להשארת המאחזים.
ד. גם ישוב ארץ ישראל חשוב* גם ואהבת לרעך כמוך. צריך לעשות כל מאמץ שהדברים לא יסתרו האחד את השני.
ה. הערכתי היא שהציונות הדתית היא תנועת התשובה הגדולה ביותר שקמה בעם ישראל מאז ומעולם. ברובה (מלבד חריגים) היא לא מחזירה בתשובה בדוכנים. היא מחזירה בתשובה מעצם העובדה שהיא מציבה בפני עם ישראל חיים טבעיים בריאים ומודרניים באור תורת ד' וההלכה, והיא למעשה הדרך היחידה ביהדות המציגה אפשרות ליטול את העולם על כתפינו ולהיות נאמנים לדבר ד'. עובדה זו היא שהביאה רבבות אנשים להצטרף לתנועה זו, ולשוב בתשובה דרכה.
ו. אני מאוד מסכים אתך כי פעולות מסוימות למען ההתיישבות מרחיקות את עם ישראל מעצמו, מזהותו, ולמעשה גם מארץ ישראל. אם משמעות ההתנחלות היא ויתור על החילוניים בעם – אני הייתי מוותר על ההתנחלות. ברם, לא כך היא התמונה.
כל טוב ותודה על דבריך