קמתי בבוקר, ופתאום אני כבר לא מאמינה

שלום וברכה.
מזל טוב! זה לקח זמן, אבל בסוף זה הגיע. החלטת להתבגר, להשתחרר מדמיונות שאת סוחבת עוד מהילדות, ולהשליך מעלייך אמונות טפלות ומיותרות. סוף סוף הגעת למסקנה, שבעצם כל מה שאמרו לך זה לא נכון, וסתם חשבת כל השנים בטעות, אבל באמת אין אלוהים.
שמאז ומעולם היה קיים רק בדמיון שלך.
והציור הקטנוני, המטופש והילדותי שלו, היה מבייש ומעליב, את צודקת.
לא יכול להיות שהוא קיים, ואם זה אלוהים אז להיות כופר זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל.
כי אלוהים, את יודעת, זה נושא קצת יותר רציני, והרבה יותר עמוק ממה שנראה.
צריך ללמוד אותו בצורה יסודית, לא פחות ממתמטיקה או פיזיקה, ובעצם הרבה יותר.
ובחיים כמו בלימודים, רק מי שמשקיע ומתאמץ רואה תוצאות.

זה שאת לא רוצה להאמין בשקר, זה עדות משמחת על הבגרות הרוחנית שלך. והעובדה שהחיסרון באלוהים מדכאת אותך, זה משמח עוד יותר, כי כנראה שזה ענין קיומי בשבילך ואת לא מוכנה לוותר עליו, גם את לא מבינה בדיוק למה.

נחזור להתחלה.
כל זוג הורים מאמינים, עומדים בפני התלבטות מייסרת:
הילדים המתוקים שלהם, הם בסך הכל ילדים, עם שכל לא מספיק מפותח, ש´הפשטה´ היא לא חלק מהיכולות שלו. אם ילמדו אותם להאמין בה´, הם יתרגמו את זה בצורה של הגשמה, אין מנוס. אלוהים מבחינתם זה יצור של ממש, עם תכונות אנושיות כמו שלהם. מצד שני, אם נחכה עד שהם יגדלו ויהיה עם מי לדבר, הם יבלו את חייהם הצעירים בכפירה גמורה, רחמנא ליצלן..

ובכן, ה´ בכבודו ובעצמו הכריע בשאלה, וציוה עלינו לחנך את ילדינו לאמונה, לתורה ומצוות. אלא שהתפקיד שלנו לזהות את הבעיה המובנית בתהליך הזה, ולקחת אחריות. התפיסה האמונית שלנו לא תשתדרג מאליה, אם לא נעבוד בכיוון הנדרש. אפשר להיות גם בן 70, ולהתפלל לאלוהים של ילד בן 3.

עולם המושגים הרוחניים שלנו, זקוק בדחיפות לזיכוך וליטוש.
מי אמר שיש אלוהים? איפה אלוהים נמצא? למה הוא הטיל עלינו כל כך הרבה משימות קשות? למה הוא מעניש אותנו כשאנחנו לא שומעים לו? למה שיהיה אכפת לו ממני? מה הוא צריך שנשבח אותו כל הזמן? למה הוא לא עושה לנו נסים? למה הוא לא הביא לי מה שביקשתי?

אלו שאלות נוקבות, ומי שלא מוטרד מהן צריך לבדוק מה לא בסדר איתו. כל מי שלוקח את האמונה שלו ברצינות, ואכפת לו ממנה, וממשמעות החיים שלו כאן, הנפש שלו אמורה להיות בטלטלה. השאלות הללו באות לנפץ לרסיסים את הפסל שבנינו לעצמנו, ולמחות את הציור הנלעג שמלווה אותנו כבר שנים.

השאלות הן לא הבעיה, אלא קרש קפיצה. בעזרתן, נוכל לברר בכנות במה או במי בדיוק אנחנו מאמינים. עם הלימוד המעמיק בספרי אמונה, נפתח את עצמנו לעולם מושגים חדש, שיגלה לנו אלוהים שלא הכרנו. כל כמה זמן, נרגיש שה´אלוהים החדש´ כבר שוב קטן עלינו, ונעלה עוד קומה, ועוד אחת.

כי החיים כולם הם מסע מרתק למפגש עם האין סוף, לחויה מתוקה של אחיזה בנצח, ולצמיחה אישית מתמדת. אם רק נרצה.

איך עושים את זה?
קודם כל, לומדים.
יש מגוון עצום של ספרים ושיעורים, מכל הסגנונות.
אם תרצי לספר לנו קצת יותר על עצמך, נוכל לכוון אותך יותר במדויק.
בתור התחלה, הייתי ממליץ על האתר של ´מכון מאיר´, שגדוש בים של שיעורים בכל הנושאים, מכל הסוגים, לכל הגילאים, והוא גם מתעדכן מדי יום. כמעט אין מצב שלא תמצאי שם משהו.

אמונה היא לא תחליף לידיעה, ובטח לא אמורה לשדר חוסר ודאות.
הנפש שלך צמאה למים חיים.
אל תייבשי אותה.

בהצלחה, אבישי.
batelam@gmail.com