שאלה
שלום לכבוד הרב,
קראתי שיחה של הרב ...., שם הוא כתב כי סיבת 2000 שנות הגלות והקורות אותנו גם בימינו אלה, לא הייתה משום עונש לעם-ישראל, אלא מטרתה הייתה ועודנה לבנות מחדש מהיסוד את אופן הקשר שבין הקב"ה לעם-ישראל, באופן עמוק ואמיתי שעוד לא היה כמותו מעולם.
לדבריו, גם תהליך ההתרחקות מהתורה והמצוות שחווה עמנו במאות השנים האחרונות, הוא אחד השלבים המכוונים מלמעלה ע"י הקב"ה, כחלק ממהלך בניית הקשר מחדש, דרך פירוקו תחילה.
לפיכך שאלתי היא, האם הניסיון לקרב יהודים לתורה ומצוות, הוא לא התערבות והפרעה למהלך שהקב"ה מוביל כאן? האם אין כאן סכנה של הפגשת היהודי עם עולם התורה והמצוות, בו בזמן שהתהליך האלוקי הנ"ל עוד לא הסתיים והבשיל? האם הניסיון לקרב במצב כזה לא יכול להזיק במקום להועיל?
בברכה,
גיל.
תשובה
שלום וברכה
אלפיים שנות גלות מאפשרות סיבות שונות ומקורות שונים לגלות. יש בגלות בחינה של עונש; יש בגלות בחינה של תיקון; יש בגלות בחינה של "אירוסין מחודשים" (כתבתי על כך בפרק הראשון של ספרי "וארשתיך לי לעולם"), ויש עוד בחינות בגלות.
הדבר נכון גם לגבי החילון, וגם לגבי תופעות רבות ומגוונות.
ברם, יש להבחין בין הדרך בה ריבונו של עולם מנהיג את העולם לבין התפקיד המוטל עלינו. אנחנו צריכים לעשות את שלנו, תוך ניסיון התבוננות עמוק ביחס למעשי ריבונו של עולם, אך לא להיכנס למקומו של הקב"ה. לאמור: גם אם אנו סבורים שיש תפקיד לחילון, התפקיד שלנו הוא להתמודד עימו, ללמוד ממנו את מה שראוי ללמוד, ולנסות להשיב בתשובה את מה שאנו מסוגלים להשיב. החשבונות הגדולים ייעשו על ידי הקב"ה, ואנחנו נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות.
כל טוב והרבה שמחה