קומקום חשמלי בשבת עם שעון שבת

שלום וברכה!

אני מבין שהמציאות היא כזאת - מדובר בקומקום חשמלי בעל חוט המחבר את הקומקום לשקע ולא בקומקום העומד על בסיס שאפשר לשלוף אותו ממנו. אחרת בעת השליפה מנתק את הקומקום ממגע חשמלי וזה אסור גם לפני שהתחלנו דיון על עניין של שעון שבת. כמו כן מדובר בכפתור שאתה לוחץ בערב שבת והוא נשאר במצב לחוץ וקופץ מעצמו.

אם זה המציאות, אז מקום לדון תחילה על דינו של הקומקום שהוא נחשב כמחובר לקרקע, אל אם כן אתה סובר כדעות האחרות שחיבור לחשמל לא עושה דבר מחובר לקרקע (ההשלכה היא גם לטבילת כלים. אם מחובר לקרקע, אז אין צורך בטבילה ואם לא נחשב למחובר לקרקע, אז חייבים להטביל או לעשות פירוק והרכבה ע"י ישראל), אז יש לקומקום דין של מוקצה כי הוא כלי שתשמישו עם הקרקע. ברם, מצד שני הוא תמיד מזומן לשימוש ככלי למילוי מים ואז אולי הוא מקסימום כלי שמלאכתו לאיסור וניתן לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

נשאיר את הדברים בינתיים כך בהתלבטות ונעבור לעניין שימוש בשעון שבת כדי שירתחו המים בשבת, כלומר יעברו תהליך של בישול שזו מלאכה האסורה מדאורייתא. מכאן אנו נוגעים בעניין האם מותר לעשות כך שמלאכתו של האדם תגמר בשבת.

ע"פ משנה בשבת דף יז ע"ב עולה שלפי בית הלל מותר שמלאכתו של האדם תסתיים בשבת עצמה.
וכך פסק הרמב"ם הל' שבת פ"ג ה"א ושו"ע או"ח ס' רנ"ב סעי' ה.

מכאן לכאורה מותר ליתן מעב שבת דבר שיתבשל מעצמו בשבת. ברם לא הכל כ"כ פשוט.

בפוסקים יש דיון בענין הזה:

ציץ אליעזר לרבי אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל ח"ב ס' ו' דן בשאלה של נתינת תבשיל לא מבושל על מקום שבו הוא יתבשל מעצמו בשבת באמצעות שעון שבת והוא מחמיר בעניין ואוסר. הנימוקים לאיסור:
א. גוזרים ערב שבת אטו שבת, כלומר שמא יתן בשבת עצמה, כמו שמבואר בשבת דף מז ע"ב שאסור לתת כלי עם מים תחת הנר בערב שבת גזרה שמא ייתן בשבת ויגרום לכיבוי ודאי של ניצוצות.
ב. גוזרים שמא יבאו להגיס (לערבב) בשבת כפי שמבואר בגמרא שבת דף יח ע"ב שקדירה שאינה עקורה וטוחה בטיט גוזרים בה שמא יגיס ונמצא מבשל בשבת. (אין לחלק בגזרות בין מים בקומקום לבין תבשיל בסיר).
ג. גוזרים שמא יחתה (ישחק עם הכפתור במקרה שלנו) גם במכשירים שלא שייך בהם חיתוי (הגברה והמנכה של האש והחום).
כמו כן מבואר לגבי היתר של בית הלל שאין זה שייך בדברים שנעשים ע"י שעון שבת במלאכות דאורייתא.

ע"פ ע"פ אור שמח - שב"ה דיבר על דברים שבאים מיד לעשיית מלאכהברגע אחד ולא תהליך מתמשך. בישול הוא תהליך מתמשך.

ע"פ שו"ת מחנה חיים ח"ג ס' כב - אע"פ שהתיר ב"ה להתחיל פעולה בערב שבת והיא נגמרת בשבת מעליה, כאן שונה ואסור כי המלאכה מתחילה ומסתיימת בשבת.

גם הרב צבי הרב פסח צבי פרנק זצ"ל רבה של ירושלים דוחה דברי ציץ אליעזר ואומר שאין איסור , אך למעשה ראוי להחמיר (עיין בדבריו למה - הר צבי או"ח ח"א מלאכת אופה אות ג') שלא לתת תבשיל מערב שבת אלא אם כן כבר הורתח ונתבשל מערב שבת ורוצה רק לחממו מחדש.
- במקרה שלנו אי אפשר להשתמש בהיתר זה כי מים עוברים בישול מחדש. אך מצד שני יש מקום להגדיר אותם כמבושלים כמאכל בן דרוסאי, הרי הם נאכלים כמו שהם חיים.

הרב משה פינשטיין זצ"ל באגרות משה או"ח ח"ד ס' ס אסר לגמרי להשתמש בשעון שבת שיעשה את הבישול בשבת. וטעמיו הם:

א. מעין איסור אמירה לעכו"ם. אסור להגיד לגוי לעשות מלאכה בשבת, כל שכן שישראל לא יגרום לעשיית מלאכה בשבת ולא יהנה מכח המעשה שנעשה בגרמתו בשבת.

ב. אי אפשר להתיר ע"פ דברי בית הלל, כי דבריו שייכים רק בדבר שמלאכתו התחילה ממש בערב שבת והגמר בשבת. כאן ההתחלה והסוף כבר בשבת.

ג. מטעם של זלזול בקדושת השבת, שאין זה כבוד השבת שייעשו בה מלאכות אף שהאדם אינו עושה כלום.

[יוצא למעשה] שגם בלי טעם של מוקצה אסור להרתיח מים בשבת ע"י שעון שבת. ברם, בשעת צורך גדול, כגון שצריך לחולה או קטן וכד' ואין ברירה אחרת, מותר להפעיל את הקומקום ע"י שעון שבת בתנאי שסוגר אותו היטב ולא פותח את המכסה עד תום הרתיחה.

בברכה,

חיים בריסק