שאלה
שלום,
אני קומונרית,אני צעירה וקרובה למדריכים מבחינת הגיל.
א.עד הקומונה השתדלתי לא להכנס בדיבור עם בנים,אני מבינה את הנזק,ובוודאי שלא מדמה את עצמי בקשר ורגש מסומא,אני מרגישה שלדבר עם בנים מוריד ממני הרבה!
אבל מתוקף התפקיד שלי,אני חייבת להכנס בדיבור,זאת האחריות שלי,זה אומר לשחנש איתם שעות באופן עקבי(הם גם נפתחים אליי מעבר לכך)ואני לא רוצה את זה!לא רוצה להתקרב אליהם יתר על המידה,זה מקלקל אותי ואין כאן פתח של דבר מעבר!אבל אני חייבת כי הם חייבים תמיכה וקידום(הדרכתי בסניף הזה וזה צורך עצום!)וזאת המטרה של כניסתי,
ב.מדריך אחד אובססיבי אליי,וכבר רצות עלינו שמועות,יש לו תירוצים של סיבות הקשורות לסניף ואני רוצה לעזור לו בהתפתחות של השבט(זה באמת עוזר לו)אבל יש גם הרבה מסביב ומעבר לשבט-איך אני מאזנת בין קשר של תמיכה אך לא מעבר לכך?!
תשובה
שלום לך קומונרית יקרה,
אני רוצה לפתוח במילים של חיזוק – אשרייך שאת מקמנרת בסניף שאין לי ספק כי מזמן התמודדות, יגיעה ועמל אך לצידם גם שכר בדמות סיפוק ומשמעות ועשיה מבורכת. שתעשי חיל, תִּבְנִי ותִבָּנִי בע"ה.
עצם היותך קרובים למדריכים מבחינת הגיל היא עובדה נפלאה. את נמצאת תחת כובע הקומונרית מה שמאפשר לך להיות מקור הסמכות והמודל לחיקוי לצד היותך חברה משמעותית עבורם.
לשאלתך,
אני מבינה את הרצון שלך להזהר. שכוייח שעד הקומונה הצלחת, גם זה לא מובן מאליו. אך את בחרת ונבחרת להיות מנהיגה והמנהיגות הזאת דורשת ממך להתעלות על המוכר והידוע על מנת לא רק לחזק את עצמך ואת חוסנך, אלא גם בכוחך לסחוף אחרייך בדרככם העולה כסניף את מדריכייך וחניכייך.
אי אפשר להיות קומונרית טובה כשלא מתחזקים קשר נכון וטוב עם המדריכים. וכן, עבור מי שלא היתה מורגלת בשיחה עם בנים, יש משהו מביך בהתחלה.
אני חושבת שכדאי וראוי ליצור גבולות של שיחה. מהן גבולות של שיחה? הזמן, המקום והתוכן. תחליטי שאת בוחרת לשוחח עם מדריך במקומות שלא מזמנים לך התמודדות אינטימית, בזמנים שיאפשרו המצאות משותפת ליד עוד אנשים ולמלא את השיחה בתוכן ערכי, רוחני, מנהיגותי ופחות עמוק ואישי. מנסיון, את עדיין יכולה להיות עבור אותו מדריך מישהי שהוא ירצה להתייעץ איתה בתחומים שהם מעבר להדרכה גם אם יש גבולות.
אל תקבעי עם מדריך שחנ"ש כשרק אתם נמצאים בסניף או במקום אחר. אל תפגשי בשעות מאוחרות למרות שהקומונה מזמנת זאת לא פעם ואם הוא בוחר לשתף אותך במשהו אישי תתייחסי קודם לעצמך כמקשיבה וכבעלת עצה ופחות תחשפי מעצמך, כי חשיפה הדדית מעמיקה את הקרבה. אני חושבת שגם אם כבר נוצר קשר שהוא קרוב עם אחד המדריכים אז כדאי לעשות תיאום ציפיות, מעין "חוזה" שלכם יחד – להסביר שחשוב לך להיות עבורו כקומונרית וכאדם, אך שאת רואה בקשר הזה קשר שבעיקר אמור לסייע לו בהדרכה ובחיים ושאין לך כוונות אחרות ורומנטיות (בהנחה שאין לך כאלה). כמעמידים דברים על דיוקם, זה מעמעם את אי הודאות ואולי כוונות נסתרות וכך האדם יכול לדעת לקראת מה הוא הולך ולא לנסות משהו אחר כי אינו יודע.
השאלה הנוספת בדיוק קשורה לזה. הייתי קוראת את המדריך הזה לשיחה אמיתית, מסבירה לו שאת רוצה לעזור לו, ביחד איתו ועם נסיונו עם השבט, בהדרכה נכונה ובליווי, (היות וזה אחד התפקידים החשובים והעיקריים שלך) וכדי לשוות לקשר פן מקצועי, את יכולה לתת לו משימות (כמו ש"ב) וכך לבחון את מידת רצינותו והשקעתו להגיע אל שיחה הבאה לאחר שהוא עבד ואתם מנתחים את מה שקרה בשבט ולמדים יחד מה נכון ולא נכון עמם. אני חושבת שאם השיחות ימולאו בתוכן מקצועי ופחות יעסקו ברגשות ובפריקה, יהיה פחות מקום ליצירת רגשות, אולי מוטעים.
לגבי השמועות - לדעתי, "שב ואל תעשה" עדיף. את לא יכולה להתחיל להפיץ עכשיו שמועות נגדיות כדי שלא יחשבו כך. בסופו של דבר, טבעם וטיבם של בני אדם שהם עוברים מדבר אחד למשנהו. כל עוד השמועות האלה לא "יתודלקו" על ידך או על ידו, הן יהיו כ"עורבא פרח" – דבר שאין לו אחיזה במציאות. בסופו של דבר, כשהקשר ילבש פנים של קשר רגיל בין מדריך לקומונרית, אנשים ילמדו להתייחס אליו כך. מה גם, שעם כל הצער והרצון לשלוט, לא תמיד אנחנו יכולים לשנות ואולי גם לא צריכים את המחשבות של הסביבה אלא מתוך השגרה הם כבר ישתנו לבד.
את יכולה לקבוע עם עצמך את הגבולות האישיים שלך קודם כל – על מה מתאים לך לשוחח ועל מה לא. קומונריות לא פעם מגיעות עם רצון ענק וחושבות שיש בכוחן לשנות עולם ומנהגו. ודוקא התפישה הזאת של הצניעות – על מה מתאים לי לשוחח (ואת לגמרי צריכה גם לדאוג לעצמך ולרמתך הרוחנית) ועל מה לא, מה יכול לקדם אותי אישיותיות וערכית וגם את המדריך ואת הקשר שלנו ואת הסניף כולו, ומה יכול לחבל בכך – אלו נקודות שאם תשבי עם עצמי ותחשבי, אני חושבת שההתבוננות פנימה תצמיח אותך מאד.
ואולי גם בכנות, לומר לאותו מדריך – אני פנויה לעזור לך ב - x,y,z ולצורך הכוונה בנושאים אחרים תדרש להתלבט ולהתייעץ עם הרב שלך בישיבה, עם מדריך אחר בסניף וכו´ וכו´, אני חושבת שהכנות הזאת וגם העצה שלך – מי הדמויות הנוספות שנמצאות שם עבורו, היא לא פחות חשובה. כי לפעמים מעודף כוונות טובות מכניסים את עצמנו ואת האחר למערבולת רגשית ויצא שבמקום לסייע, הקשינו עוד יותר ואת נשמעת לי בחורה מאד מודעת, אז בטוחני שהמודעות הזאת תסייע לך.
כקומונרית במיל´ אין לי אלא לומר שאני מזדהה עם מה שתיארת. חשוב לי לומר שאת לא היחידה שמתמודדת עם מורכבויות כאלה. אם יש לך חברה טובה בקומונה, את יכולה לשתף אותה ולשמוע את דעתה, ייתכן שהיא מתמודדת עם משהו דומה. כמו כן, יש גם את הרכזים (הדרכה, קומונריות) במחוז שנדרשים לכוון בסוגיות אלה ברמה מחוזית ובטוח שגם להם יש נסיון בנושא ועצות טובות (אם את מרגישה שהסיוע הראשוני שלי כאן לא מספיק).
ברכת הצלחה, וברכת חברים לתו"ע :)
אחתום שה´ יהיה תמיד בעזרך ויכוון אותך אל דרך מוצלחת, מוארת, שמחה, מאתגרת ומספקת.
אם תרגישי צורך להמשיך להתכתב, את מוזמנת בשמחה לכתוב לי למייל.
נעמה
naamonet81@gmail.com