שאלה
ברמב"ם נפסק שבין תהליכי התשובה (לאחר הוידוי וכו') יש גם צורך להוציא בפה ולקבל שלא לחזור על החטא ולשוב לכסלה.
כבוד הרב, אני חייב לומר שזה די מרתיע אותי..
כל הקבלות האלה? ומה אם אכשל?
במעמקי ליבי איני מוכן או רוצה לחטוא שוב וזאת כוונתי בעת הוידוי.
האמירה בפה, שלא אחטא שוב, נשמעת לי כמו איזה התחייבות שאיני יכול לעמוד בה.
ואז מה - אצא שקרן כמובן.
גם בלא אמירה בפה אצא שקרן.
יש באמירה הזו של הקבלה לעתיד - משהו מאד מאיים.
האם אי אמירה בפה(קבלה לעתיד) מהווה אחת מ"מעכבי תשובה"?
האם הקבלה לעתיד נותנת החלטיות לתשובה, מעין חותמת, אישור וברכת הצלחה? האם זה מסייע, מבחינה סגולית פסיכולוגית או רוחנית לכל מהלך התשובה?
ולבסוף, אם כל התשובות חיוביות - איך מתגברים על הפחד מפני אי עמידה בהתחייבויות או חשש להצטייר כשקרן וכו'?
האם די לי לחשוב, שלא משנה מה, אני כבר מושבע ועומד מסיני...ועלי לאשר מחדש קבלה זו בכל פעם?
תודה רבה מראש !!
תשובה
מצויין שאלת וכבר נתת תשובה.
אכן הקבלה לעתיד היא מחייבת! הרי זו משמעות התשובה , שאדם מתקן את העבר ומתחיל עתיד טוב יותר.
נכון, אם נירתע כמו שצריך מלצאתץ שקרנים כלפי רבש"ע - יהיה נפלא, לא נעשה שום דבר שלילי ולהיפך רק טוב, ולפחות שנשתדל שכך יהיה.
העובדה שאני מושבע ועומד - נכונה, אבל עובדה היא שבפעם הקודמת ה לא עזר וחטאתי, לכן אני צאריך לחדש טאת הקבלה ואת השבועה שלי, ולהשתדל שהפעם כן אעמוד בה.
וכבר אמר ריב"ז לתלמידיו ערב פטירתו - "ויהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", אמרו לו תלמידיו - "רבינו, עד כאן?" כלומר - רק כמורא ב"ו?! אמר להם - "הלוואי"!!!!!