צניעות של חניכות (כיתה ד')

הי,

זה יפה שאת דואגת להן גם בפן הצניעותי. זה מראה שבאמת אכפת לך מהן, ואת לא נמצאת איתן סתם כדי להעביר את הזמן.
אני רוצה לשים את הדגש בתשובה שלי על שני עניינים. הראשון הוא השאלה עצמה - האם להעיר? ואם כן, אז איך מעירים? והשני הוא עניין עקרוני יותר האם אנחנו אמורים להתחבב בכל מקרה גם במחיר של ויתור על דברים שחשובים לנו.

נתחיל מהשאלה עצמה.
לא כתבת לנו בדיוק מה הכוונה כשהן יושבות בצורה מאוד לא הולמת. אני מניחה שאין הכוונה היא לשימוש בבגדים שאינם הולמים, שכן את אומרת שאלו בנות שמגיעות מבתים תורניים, ותחת ההנחה שבכיתה ד´ להורים עדין יש השפעה על איזה בגדים הבנות תלבשנה, אני מניחה שעיקר הבעיה טמונה באופן הישיבה. נגיד, לא שמות לב שהחצאית עולה להן וכדו´.
כמו שהקדמתי, השאלה בעצם מחולקת לכמה שאלות, הראשונה שבהן היא האם בכלל התפקיד שלך הוא להעיר להן? האם את לא נכנסת בכך למשבצת של מורה/מחנך/הורה, שאת לא מעוניינת להגיע אליה מתוקף כך שאת המדריכה, ובעצם עם מדריכה צריך לעשות כיף. על השאלה הזו אני יכולה לענות לך בלב שלם, שכן, אם את נמצאת איתן בחלק מהשעות, אז בהחלט מתפקידך גם להעיר במקומות כאלו. שהרי נכון, מדריכה זה כיף, ועם מדריכה יוצאים לטיולים, ועושים פעולות כיפיות, שלא עושים בבית ספר וגם לא עם ההורים בבית. ובכל זאת, יש לך גם את החובה להדריך אותם. וחלק מאותה הדרכה היא לכוון אותם איך להיות צנועות.
עכשיו, משהגענו למסקנה שגם לך יש החלק בחינוך שלהן בעצם, נשאלת השאלה היא איך מעירים על דבר כזה? ויותר מכך, איך מעירים כאשר המטרה היא גם לא להשניא אותך עליהן, ועוד יותר מכך, איך לא להשניא את כל נושא הצניעות.
פה, אני חושבת שצריך לשים לב ולחשוב גם מדוע הן מתנהגות ככה. מדוע הן בוחרות לשבת בצורה לא צנועה. האם זה מגיע באמת מתוך חוסר תשומת לב, כי הן עדין ילדות ולא תמיד תוך כדי משחק הן שמות לב שהחצאית עלתה להן, או שאולי הן שמות לב, ובנסיון של מעין מרד, הן רוצות לבדוק גבולות. לבדוק עד כמה הן יכולות ללכת רחוק בלי שמישהו יעיר להן. ובעצם, הן מנסות אולי לסחוט תשומת לב דרך ההתנהגות שלהן.
פה נכנס החלק ההדרכתי שלך (:
את, בניגוד להורים והמורים, יכולה לקחת את העניין למקום חוויתי יותר. שישמע פחות מחנך ויותר חברי.
את יכולה להתחיל מכך שתעבירי להן פעולה בעניין של צניעות, שתסבירי להן למה חשוב לשמור על הצניעות, שזה לא רק בגלל גדרי הלכה, אלא יש בזה גם חשיבות שהן שומרות על עצמן כשהן יושבות ומתנהגות בצורה צנועה. אני בטוחה שתוכלי למצוא מערך של פעולה שדרכו תוכלי להאיר את עיניהן לחשיבות של ישיבה בצורה הולמת ובכלל על צניעות. גם בדיבור, גם בלבוש, גם בהתנהגות וכו´..
אחרי כזו פעולה, כשתעירי להן, עם חיוך (תמיד תמיד עם חיוך! בכלל חיוך הוא מתכון להעביר תמיד את מה שנרצה באופן הטוב ביותר!) הן לא תיקחנה את זה למקום מעצבן שישניא עליהן את הצניעות.
גם את ההערה עצמה אפשר לעשות בצורה שהיא חוויתית ולא רק "שולה, תראי איך את יושבת". זה יכול להיות גם באמצעות שימוש במילות קוד. לדוג´, בפעולה תחליטו שכל פעם שאת אומרת להן את המילה "הבלון פורח" הן ישנו את צורת הישיבה שלהן, כך שהן תשבנה בצניעות. כשעושים את זה בצורה חוויתית, אני מאמינה שהדברים גם מתקבלים ברוח טובה.
באופן הזה, גם אם העניין נובע רק מחוסר תשומת לב שלהן לאופן הישיבה שלהן, או שזה מגיע ממקום עמוק יותר, של נסיון למתוח גבולות ולהשיג את תשומת ליבם של המבוגרים בסביבה, הרי שבאופן הטיפול הזה את נותנת מענה להכל. גם עוזרת להן לשים לב וגם נותנת להן את היחס שהן מחפשות.

מעבר לכך, חשוב לי גם להדגיש, שהדברים האלו גם עוברים. כלומר, ככל שמתבגרים, אז שמים לב יותר למה לובשים ואיך יושבים. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהם לגמרי, שהרי הן כבר לא ילדות קטנות כל כך.

*

אחרי שהבנו שאפשר ומותר וחיוני להעיר, ואפילו איך עושים את זה בלי לגרום להשנאה של הצניעות, אני רוצה לדבר גם בקטנה על הנושא השני - שהוא כבר לא קשור לשאלה עצמה, אלא לגמרי הרחבה לעניין אחר - מתי אנחנו מחליטים להעיר ומתי נשתוק כי אנחנו מפחדים להשניא את עצמינו או את הנושא העקרוני על הצד השני?
אני חושבת שכדי לענות על זה, כל אחד מאיתנו חייב לברר לעצמו את הנקודות העקרוניות שלו. על אלו דברים הוא בשום פנים לא מוכן לוותר ואלו דברים הוא מוכן להתגמש עליהם ועדין להישאר בתוך המסגרת שלו.
אחרי שיודעים להבחין בין עיקר לטפל (ופה גם אומר שהעיקר והטפל יכולים להשתנות לנו במהלך החיים. לא מה שהכרחי מבחינתנו בגיל 17 יהיה הכרחי גם בהמשך. וזה בסדר גמור) נוכל להתעקש על מה שחשוב לנו באמת, ובשאר הזמן לדעת איך להסתדר עם הסביבה כך שבעצם, גם הסביבה שלנו תבין שאם אנחנו מתעקשים על משהו כנראה שהוא באמת חשוב לנו ותקבל את זה בצורה הרבה יותר טובה ומכבדת.
וכמובן.. לזכור תמיד לעשות את הדברים עם חיוך. לא להגיע מתוך כעס אלא באהבה ועם חיוך. ואז תראי שהכל מתקבל הרבה יותר טוב



בהצלחה לך!!
אם תרצי לשאול או להרחיב על הנושאים, את יכולה גם לפנות במייל
סיון
sivanlax@gmail.com