שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בחור בן 26 כמעט, עמוק בעולם השידוכים וההכרויות. ב 4-5 שנים האחרונות עם הזמן הרמה הדתית שלי הידרדרה לצערי בצורה רבה וההידרדרות המשמעוית ביותר הייתה בתחום הצניעות והיחס לנשים. אני לא ארחיב יותר מדי על תהליך ההידרדרות אבל זה התחיל באתרים שונים באינטרנט, אוננות כמעט אינסופית, הליכה ל"מסז'ים" בכל מיני מקומות מפוקפקים והשיא היה לפני כשנה שלא התגברתי על היצר החזק שלי והלכתי לפרוצה...
אני ממש מצטער על כך היום ועברתי לשמחתי דרך חשובה בכיוון החיובי - היום אני רחוק מזה, ונמצא במקום אחר לגמרי. אני מכיר בגודל הטעות ובחותם שזה השאיר בנפשי אבל אני יודע גם שמעוות לא יוכל לתקון.
השאלה שלי היא כיצד עלי להתיחס לעניין כאשר אמצא בע"ה את אישתי לעתיד גם בשלב של ההיכרות וגם אחרי שאתחתן. אני לא מסוגל לדמיין את עצמי אפילו מספר על מה שעשיתי למישהי שאהיה איתה בעתיד מרוב בושה וצער.
האם עלי להעלות את זה איכשהו כדי שלא תקנה "חתול בשק"? אם נושא השיחה הזה עולה האם אני צריך לשקר ולמחוק את האירוע הזה מעברי? איך אוכל לבנות יחסים שמושתתים על אמון וכנות כאשר אני חש שאני לא באמת מסוגל לחשוף את הכתם הזה בעברי ואף אולי משקר בעניין זה?
בתודה מראש ובצפיה רבה לתשובה,
ש'
תשובה
שלום וטוב.
אשריך שבחרת בדרך של תשובה, ואתה מתחזק והולך.
בנוגע לסיפור עברך לבת זוג עתידית, עמדתי היא שאסור להסתיר דבר כזה מבת הזוג. אין זה הגון ואין זה ישר, וסוד כזה עלול אף להרעיל את מערכת היחסים, כאשר אתה תדע שאתה מסתיר משהו מבת הזוג, ותמיד תחשוש שמא היא תגלה באופן כלשהו. זה אכן מאוד לא נעים לספר דבר כזה, אבל הבושה תהא כפרתך ותשובתך.
מצד שני, ברור שאין צורך לקפוץ על בת הזוג אחרי שבועיים של היכרות עם בשורה כזו.
אני חושב שכאשר מערכת היחסים מתחילה להיות רצינית, בכיוון של מחשבות על חתונה, זהו הזמן לומר לבת הזוג שתדע שלא תמיד היית כל כך חזק מבחינה דתית, ושהיו לך נפילות רציניות בתחום הצניעות. ומעתה זה תלוי בה, עד כמה היא תשאל ותרצה לדעת.
חזק והתחזק בדרכך.