צוחקים עלי שאני דוס

שלום רב לבחור הצדיק והחמוד שרוצה כמה שיותר גם לעבוד את ה' וגם לחיות חיים נורמלים.
ובאמת הדברים בכלל לא סותרים כי לעבוד את ה' זה באמת לחיות חיים נורמלים, ובכל פעם שיש סתירה בין השניים זה מראה על איזושהי בעיה.. או שהעולם שבחוץ מאוד לא נורמלי, או שעבודת ה' שלנו יש בה בעיה.

על האדם תמיד לשים לב, מתי האנשים בחוץ הם לא הולכים בדרך הנורמליות ומתי עבודת ה' שלו הגיעה למצב בעייתי שסותר את החיים.

לדוגמא - כשמישהו לא רוצה ללכת לים מעורב וכולם הולכים, זה משום שהעולם בחוץ איננו נורמלי והוא לא רואה עד כמה הוא פוגע לעצמו בחיים ובאהבה ובצניעות בכך שהוא מתיר לעצמו את התועבה הזו.

לעומת זאת אם נער כל היום סגור בחדר ולומד תורה ולא נפגש עם חברים ולא משחק, או שהוא מסתגף זוהי דוגמא לכך שהתורה שלו הולכת וסוטה מדרך החיים האמיתית האלוקית.


אינני רוצה לתת לך פה יותר מדי עצות אלא דרך פשוטה וברורה אותה ראיתי עובדת אצל כל חברי.

גם לי היו כל מיני חברים שצחקו עליהם שהם דוסים ושהם היו "כבדים מדי" או שכולם התעצבנו עליהם.

א. זה תופעה רק של תחילת גיל ההתבגרות כשמגיעים לכיתה יא, יב. החבר'ה קצת מתבגרים והם יודעים כבר להסתכל מעבר לדברים האלו. לאט לאט נרקמים יחסי חברות והבנה הדדית שכל אחד בדרכו הוא ואז כולם יודעים לקבל גם את ה"חרשן" גם את ה "יורם" גם את ה"דתל"ש" וגם את ה"דוס" וכו'.. כבר אין כינויי שמות יותר מדי והנערים מבינים אחד את השני, כבר הם לא בקטע של לרדת אחד על השני, זה עניין של בגרות ! וזה תמיד בסוף מגיע. היה לי חבר בכיתה שכולם כל הזמן כינו אותו חרשן ובוק ומה לא . ובשביעית כבר זה עבר להם וכולם נהיו חברים טובים שלו והכל היה בסדר. זה תופעה של תחילת גיל ההתבגרות שמנסים לעשות פוזה אז גם עושים אותה לפעמים על חשבון השני.

ב. הדבר היותר חשוב זה - הגישה שלך לדברים, כיצד אתה מתנהג מבחינה דתית בחברת חבריך, ויש לדבר הזה 2 כללים.
1. אתה הולך עם האמת שלך עד הסוף, אתה מאמין במה שאתה עושה ולכן אתה לא מפחד ממנה אבל יותר מזה [ אתה כל כך מאמין באמת שלך עד שאתה לא מרגיש צורך להסביר את עצמך]. אתה לא צריך לשכנע אתה לא רוצה לשכנע. "חבר'ה זה מה שאני מאמין וככה אני עושה, לא טוב לכם, אל תעשו" "תכבדו אותי כמו שאני" אדם שמאמין מאוד במה שהוא עושה, [ לא צריך להראות שהוא צודק , הוא יודע שהוא צודק] ככל שיותר תתווכח, יותר תוכיח את דעתך - ככה תיראה פחות שלם עם עצמך ויותר פגיע!!

2. העובדה שאתה בחור חזק מבחינה דתית לא מחייבת את כולם להיות ככה מסביבך!! השתדל כמה שיותר לא לנסות לכפות את דעתך וגישתך על האחרים. הדרך הכי טובה להשפיע היא דוגמא אישית בצנעה . אם אתה מעיר, מראה שזה אסור, מוכיח שהם לא בסדר, זה גם פוגע בך ובקשר שלך איתם וגם פוגע בתורה וביכולת שלך באמת להשפיע עליהם.
מה שאתה מקיים - אתה מקיים לעצמך. והם שיעשו מה שהם רוצים. "אני מכבד אתכם איך שאתם, תכבדו אותי כמו שאני".
אפילו כמשהו מאוד מאוד מפריע לך ואתה חייב להעיר, אל תאמר "זה אסור, זה מגעיל" אלא "זה מפריע לי, אולי בבקשה תתחשבו בי" וכו'.
הגישה היא לא להראות להם שהם טועים ולא להראות להם כלום!!

עליך לחיות את דרכך באופן החלטי, אמיתי, בלי שום צורך להראות לאחרים שזוהי גישתך. אני ככה, אתם ככה, ואנחנו נסתדר מצוין אם נכבד אחד את השני.

כל הבעיות מתחילות מזה שאנשים מנסים לשכנע שהם צודקים ושהאחרים לא בסדר וכו'..

אגיד לך משהו בסוד...
חבריך פוגעים בך כי ייתכן שהם "מאוימים על ידיך" לידך הם נראים לא בסדר, אז הדרך הכי טובה שלהם בשביל שהם ירגישו טוב עם עצמם ולא ירגישו "לא בסדר" זה לפגוע בך ולהוריד אותך.

לכן עליך לשדר שמה שאתה עושה זה לא בגלל ולא קשור אליהם, זה אתה ולהיפך - אתה לא מעריך אותם פחות בגלל שהם לא כאלה, זו דרכם וזה בסדר מבחינתך!


בענין הלימוד תורה , אולי הנך יכול רק לעניין הלימוד תורה להקשר לחבורה הרצינית יותר ולקבוע משם עם מישהו ללמוד . אפשר חבר לדבר כזה וחבר לדבר אחר...


אני מקווה שמאוד מאוד תצליח בהמשך הדרך ואשמח לדעת אם תשובתי עזרה לך ולו במעט,

אבי וולפסון wolfsonavi@gmail.com