פתאום הבנתי, שהכל אני עושה בגלל הבנים..

בס"ד
שלום לשואלת היקרה!
איזה כיף לשמוע שיש בת נפלאה כמוך שמשתדלת להקפיד להתנהג כפי שמצווה ה´ יתברך. מתפללת, מתלבשת בצניעות, ואני בטוח שאת עושה עוד המון דברים שלא הזכרת. אבל משמח עוד יותר לשמוע על בת שזה לא מספיק לה, והיא אכן רוצה לעשות כל מה שמצווה אותה ה´ יתברך [לשם שמים] שזה עוד יותר נפלא. בקיצור, אשריך לחלוטין וכל הכבוד!

לכל אחד מאיתנו יש קבוצה של מניעים כמעט לכל פעולה הכי פשוטה שאנו עושים. ר נחמן לדוגמא אומר שיש אנשים שבאים לחתונה בשביל האוכל, יש שבאים בשביל השירים, יש שבאים בשביל הריקודים, יש שבאים בשביל האורחים הרבים, ויש גם כאלו שבאים כדי לשמח חתן וכלה. אבל בכל אחד מאיתנו יש גם את כל המניעים ביחד כשאנו עושים דבר מה. חלק מהמניעים ברורים לנו יותר, חלק מהמניעים בולטים פחות, ולחלקם אנחנו אפילו לא מודעים (מה שנקרא תת-מודע בפסיכולוגיה המודרנית). וגם אם נחלק את כל המניעים שלנו לקבוצות של "לשמה" ו- "לא לשמה" עדיין יהיו לנו כמעט תמיד משני הסוגים.

ההדרכה של חז"ל בזה ברוב המוחלט של המקרים היא: "לעולם ילמד אדם תורה אפילו שלא לשמה, [שמתוך שלא לשמה, בא לשמה]" (פסחים נה). אבל זו לא סתם הדרכה, היא נובעת מתוך ההבנה שה"אני" האמיתי של כל יהודי הוא המניע של "לשמה". לעומת זאת, המניע "שלא לשמה" הוא החלק הלא אמיתי , הקליפה, הנפש הבהמית, ואם ממשיכים בעשייה החיובית, מתוך הרצון להגיע ל"לשמה", הקליפה הזו נושרת לבסוף. אני מקוה שבהמשך דברי אנסה ללמד אותך בעז"ה גם להרגיש את זה, אבל קודם כל צריך להבין שזו האמת לאמיתה שחז"ל גילו לנו.


"מה הקשר? אתה לא מבין שאני תקועה? אני מתחרפנת כבר!"


בסדר, בסדר, תירגעי, בדיוק באתי להסביר שהמקרה שלך קצת שונה, כי את בעצם נמצאת במילכוד.

"כן, מילכוד, בדיוק! מה זאת אומרת?"

אנסה להסביר. את עושה כל מיני פעולות שמוגדרות כמצוות, כלומר, דברים טובים, מה שהופך אותך, די בצדק, ל"צדיקה". הבעיה היא, שככל שאת יותר "צדיקה" את יותר נדמית בעיניך כ"עושה פוזה". במשפט אחד: ככל שאת יותר צדיקה, את יותר מרשעת. שזה סוג של לופ,
שלכאורה קשה לצאת ממנו.

לכן, ההצעה שלי היא כזו: תמשיכי לעשות את כל המצוות שאת עושה בהידור ובדקדוק, אבל תעשי אותן [שלא בנוכחות בנים]. לדוגמא, את רוצה ללכת להתפלל ערבית במוצ"ש, לכי לבית כנסת הכי דלוח בשכונה הכי נידחת שאפילו הנכדים של המתפללים שם גדולים ממך בעשר שנים (ומטבע הדברים, לא באו הרבה זמן לסניף...). תנסי את זה ,ותוך כדי התפילה פתאום תרגישי, איך את משתחררת, כמה נהדר זה לעשות משהו אמיתי כי הוא אמיתי, לכבוד ה´ יתברך ולא לכבוד אף אחד אחר... אחח כמה זה נפלא!
ואז תרגישי שה"אני" האמיתי שלך הוא זה שנהנה מדברים שכאלו, זה שנהנה מקדושה, מאמת. ולא זה שנהנה מאפשרות שיכול להיות שאולי הבן הכי "מגניב" שהוא הכי "דוס" מכולם, אולי הגניב איזשהו מבט אליך כשבירכת במתינות ובדבקות של קדושה "המוציא לחם מן הארץ", זה שנהנה מזה, נקרא יצר הרע, שגם לו יש מקום, אבל הוא בטוח לא ה"אני" האמיתי שלך.

אם היצר הרע משחק איתך ולוכד אותך ברשתו, תעשי איתו את המשחק ההפוך, תעשי דווקא את כל המצוות רחוק מעינם של הבנים, תילחמי איתו עם המנוול, תראי לו שאת זו ששולטת, לא בנים ולא בנות, את האחראית הבלעדית על המצוות שלך ובעיקר על השמחה והחירות שלך.

אני חייב להוסיף עוד נקודה שנראה לי שיכולה לעזור לך. המנהג המבורך של בנות "דוסיות" שלא לדבר עם בנים, מקורו במשהו עמוק יותר. זה לא שאם תניעי את השפתיים לעבר בן, ממרחק שהוא יבין מה שאתה אומרת והמילים שיוצרו יצרו רצף הגיוני שקורא לו להגיב אליהם, עשית עבירה, כי עובדה שלמוכר במכולת את אומרת לפעמים: "מה קרה שכבר ב-10 נגמר הלחם, אתה נורמלי?" (אני לפחות מקוה שאת אומרת לו את זה, כי לחם זה מרכיב מאוד חשוב בתזונה). אלא שהנקודה היא שבין בנים לבנות, בעיקר צעירים וצעירות, יש דבר שנקרא מתח מיני, שהוא בעצם החוויה שאת כתבת עליה, שאגב, אותו דבר, עם שינויים מסוימים עובר על בנים בקרבת בנות. ה´ יתברך יודע שהמתח המיני הזה הוא מתכון בדוק לבעיות כאלו וכן בעיות חמורות יותר (לא עליך ולא עלינו). כך שבעצם, אם נגדיר את זה אחרת, את כן "דיברת" עם בנים, במוח שלך, וזה מה שיצר את כל הבלבול. רצו לך בתוך הראש דיבורים: "מעניין מה הוא חושב עלי" , "האם הוא קלט כמה אני צנועה היום" (שימי לב לסתירה הפנימית במשפט), "אין, אני הכי דוסית בסניף, בטח זה שאני לא מדברת איתם, זה אחושילינג מדליק אותם". לפעמים זה יותר משפיע מלדבר באמת עם בן, כי בדמיון שלך הרי הכל יכול להיות....

לכן אני ממליץ, באופן כללי, להתרחק מחברת בנים, מה שיגדיל את העצמאות שלך, ואת ההתעסקות שלך בהתפתחות האישית שלך ולא בדברים פחות חשובים (אם בכלל...).

נ.ב.
נראה לי שלזה הרמב"ם התכוון כשהוא כתב (לבנים) להתרחק מבנות "מאוד מאוד".


ממש בהצלחה
מקוה שעזרתי
אשמח לתגובות
שמואל
shmuelart@gmail.com