פרצות בחוק ובהלכה

שלום לך,
אני חושב שהכיוון שהתחלת ללכת בו הוא התשובה הנכונה לשאלותיך היפות.
אנחנו מוצאים לפעמים כל מיני "פרצות" בהלכה המאפשרות לנו לשנותה, כמו נושא העירוב שהזכרת, או "היתר המכירה" בשמיטה, וכן ה"פרוזבול" שתיקן הלל הזקן ומכירת החמץ בחג הפסח בו אנו עומדים. להבדיל, אנו יודעים שעורך דין מוכשר מצליח להגן על לקוחותיו ע"י מציאת פרצה בחוק. אלא שיש כאן בעיה מסויימת. הפרצה בחוק נובעת מקוצר דעתו של המחוקק וחוסר יכולתו "לכסות" את כל המקרים האפשריים על מנת שלא תווצר פרצה כזאת. חס וחלילה לומר כך על תורתנו הקדושה. אין פרצות בהלכה שנפלו בטעות מבלי דעת המחוקק. הכל מכוון וידוע מראש. אם ניתנה אפשרות "לעקוף" את ההלכה, זה משום שהקב"ה איפשר את היכולת לעשות זאת. הכל נעשה בכוונה תחילה. הפרצה בהלכה ניתנה מראש על מנת שתהיה אפשרות לעקוף אותה. אך כאן נשאלת השאלה מדוע? אם רצונו של הקב"ה שנגלה את הפרצה ונתקן תקנות חלופיות, מדוע הוא בעצמו לא גילה לנו את האפשרות הזו ולא הפך אותה לחלק מההלכה המקורית?
התשובה לכך היא כמו שכתבת. האופן האידאלי של המצוה הוא לא להשתמש בתקנות הנוספות. עדיף היה לשמור שמיטה כהלכה במצב שישראל יכולים לעשות זאת, ולא להשתמש בהיתר המכירה. עדיף היה להמנע ממכירת החמץ ולבער את כולו בערב פסח. אך ישנם זמנים ומאורעות בהם אי אפשר לקיים את ההלכה ברובד האידאלי הזה, ולכן תקנו חז"ל את האפשרות לקיים את המצוה עם הדרך העוקפת. לכן איפשר הקב"ה את הפרצה, אך יחד עם זה גם נמנע מלהופכה לחלק מעיקר המצוה. אכן אם אדם חושב שהוא מסוגל לשמור על ההלכה בשלמותה מבלי לפגוע בעצמו או באחרים, ודאי שראוי שיעשה זאת.

מועדים לשמחה וכל טוב,
איתי.
itaituchfeld@nana.co.il