שאלה
הרב שלום,
אתמול נפרדתי מבחור שאני אוהבת מאוד. היינו יחד כארבעה חודשים ובשלושה שבועות האחרונים נתקפתי בספקות רבים, הפחד מפני החלטה סופית השתלט עליי בגלל שהקשר הגיע לנקודה רצינית, ניסיתי להתמודד עם הפחד אך הגעתי למצב של בלבול גדול מדי, לקחתי הפסקה מהבחור אך לאחר שלושה ימים חזרנו כי ידעתי שאיתו אני רוצה להיות וקיוויתי שאני אוכל להתמודד עם הבלבול תוך כדי הקשר, התבדתי לצערי הרב, הבלבול שלי פגם ברגשותיי אליו, מצד אחד היה בי רצון עז לחבק ולא להרפות ומצד שני דחף להרחיק אותו, התאמצתי מאוד לתת הזדמנות ולא הצלחתי. הבנתי שהדרך היחידה לבחון את הדברים היא להתנתק ממנו,ואכן עם כל הכאב שבדבר עשיתי זאת, הוא נפגע והפעם בשונה מההפסקה הוא הגן על עצמו והיה לו קשה להקשיב לי כמו כן הוא שלל כל אפשרות לקשר עתידי, אני יודעת שהוא מנסה להגן על עצמו כי נפתח בפני פעם שנייה ונפגע.
הקושי שלי עם ההחלטה שלקחתי הוא שלא יכולתי לשים אצבע על משהו בו שאיני רוצה, ייתכן ויתבררו לי ממרחק דברים שלא ראיתי כשהייתי בפנים, אך כשנפרדתי לקחתי את הסיכון שייתכן שמה שקורה איתי קשור רק אליי ולפחד שלי ממחויבות ומהחלטה סופית, וייתכן שאני אבין שאיתו אני באמת צריכה להיות ואהיה שלמה עם זה וייתכן שלא, אך איני יודעת אם יהיה לו מקום בשבילי יותר, אני מנסה לומר לעצמי שאני עשיתי באמת השתדלות עצומה, נאבקתי בפחדים ולא ברחתי מיד, עד שכבר פגעתי בעצמי, ושמכאן הכל בידי שמיים ואם באמת איתו אני מיועדת להיות אז הקב"ה יגלגל את הדברים לכך ויהיה בסדר..
אני יודעת שאין כאן שאלה של ממש אבל רציתי לדעת האם זה הדבר הנכון לעשות? אולי לא השתדלתי מספיק, האם יכול להיות שהוא הזיווג שלי ואנחנו חייבים לעבור את המשבר הזה על מנת להיבנות? או שמא יש מקום לבחון מה כאן היה לי לא טוב?.. אשמח למעט תשובות ואולי אף דברי עידוד ונחמה, אני משתדלת לא לשקוע בעצבות ולהאחז באמונה שהקב"ה איתי וייתן לי את הכוח לעבור הכל ויכוון הכל לטובה, אבל קשה לי לא לכאוב על האובדן שאני חווה כעת של אדם שהיה כל כך קרוב אליי אדם שאני עדיין אוהבת מאוד בכל ליבי ושכרגע נדמה שעזבתי אותו רק בגללי...
מחכה מאוד לתשובתך ודברייך, חג מתן תורה שמח
תשובה
שלום וברכה
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר כי אין אנו יודעים את דרך גבר בעלמה. כל נושא ההתקשרות הנפשית בין אנשים הוא מסובך מאוד ומורכב מאוד, ולא באנו אל סודו. מה שאנו יודעים הוא שיש לו בחינות שונות ומשמעויות שונות. בין שאר הנושאים המורכבים נמצאת העובדה שהתקשרות לקראת נישואין כוללת בתוכה שני מהלכים שונים – יש בה פריצת אופקים ענקית, כניסה למרחב חדש של חיים, יציאה מהבדידות ואיחוד הנשמות, ובאותה שעה ממש יש בה ויתור על החרות המוחלטת, קבלת עול מחויבות הדדית, החלטה שמעתה והלאה החיים לא מתנהלים רק לאור המאוויים האישיים ועוד ועוד.
אלה שני מהלכים מקבילים של חיי ההתקשרות, והם קיימים באותה שעה ובאותו מקום, ומשפיעים לשני הכיוונים. מה שהופך את הדברים למורכבים יותר היא העובדה שאת לא לבד על המגרש – יש בן זוג, וגם הוא חלק מהריקוד הזה, והחלטות המתקבלות מתוך עולמך הפנימי צריכות להיבחן גם לאור עולמו הפנימי שלו.
את נמצאת אפוא בעין הסערה של מציאות זו – נמשכת ופוחדת, רוצה ונרתעת, מוכנה לקבל אך מסרבת לשלם מחיר וכדו'. זה לא בלבול, אלא סערה אינהרנטית למציאות הזו. מה שאת צריכה לברר אפוא עם עצמך הוא האם את מוכנה נפשית לצלוח סערה זו, או שכל פעם שהיא תגיע – את תסגי לאחור, ותתבצרי בתוך עולמך המוגן, אך הלא-נפתח. נכון הוא שהכל בידי שמיים, אך לא פונים לשמיים כל עוד אנחנו מסוגלים לעשות את העבודה שלנו בעצמנו. אנו מתפללים כי ריבונו של עולם יסייע בעדנו בעבודה זו, אך לא מטילים עליו את הציפיות שלנו, אלא על עצמנו.
מה שאני מציע אפוא הוא שתתייחסי למה שעבר עלייך עד כה לא כאל משבר, אלא כאל שיעור טוב – למדת על עצמך דברים, למדת עליו דברים, למדת על זוגיות דברים, ואת כל זה כדי לעבד פנימה, כדי להבשיל אותך לקראת קשר בכלל. מתוך עמדה כזו תוכלי לבחון האם את רוצה לשוב לקשר עם אותו בחור (תוך מודעות עמוקה לאפשרות שהוא לא ירצה), לבנות משהו אחר וחדש, להמתין על להבכרה או כל דרך אחרת. המבט הזה הוא שייתן לך כוחות להבין מעט יותר את מה שמתרחש בחיי זוגיות, ולהיות מוכנה להם, על הטוב והמחיר שבהם.
כל טוב ואשמח לעזור