פער גדול מדי בין הרצון למעשה

לק"י

אחי היקר והאהוב!
כשאני קורא את הדברים אני מרגיש צורך לקום ולעמוד משני סיבות.
האחד לבוא לחבק אותך ולהתקרב לגדלות ששופעת ממך. הרצון שלך הוא מדהים! מתחת לכל המעטים רואים פה נשמה גדולה! נשמה טהורה!
אני לא יודע אם אתה רואה את זה אבל תדע לך שאני רואה מבעד למילים בן אדם אדיר עם המון כוחות!
מתוך כך גם הסיבה השניה שאני מרגיש לקום.
אתה מצייר תמונה של אדם שמתמודד עם עצמו ומבקש עזרה בכך. לא כולם יודעים לעשות את זה ועצם זה שאתה מאלו שבוחרים להתמודד, לקום ולנסות ועוד פעם לקום כשנופלים ולהיעזר באחרים שם אותך בכיוון של בעלי תשובה שפשוט מוכרחים לקום לנוכח הגדלות שאתה מקרין!
אז אולי אתה מסתכל על זה ואומר "בסדר, ממה הוא מתלהב? זה סך הכל הרצון. זה לא משהו שקיים במעשה".
אז זהו! הרצון הוא כח מנע חזק שאין לך מושג עד כמה. הרצון הזה הוא מה גורם לנו להיות הכי שלמים. קרי להיות עצמנו.
כנגדו יש לנו חסם. לחסם הזה קוראים יצר. היצר הזה לא רק מנסה להחטיא אותנו אלא גם להכניס אותנו למעגל של אדישות.
את האדישות הזאת צריך לשבור ויתכן וזה יקח זמן. יותר נכון, סביר להניח שזה יקח זמן.
אז מה עושים?
ובכן, דבר ראשון זה לא להרים ידיים. זה כמו עליה של הר. ברגע שמתחילים לעלות ממשיכים כל הזמן לנוע קדימה. לא עוצרים. כשעוצרים יותר קשה להתחיל לנוע עוד פעם ועוד יותר קשה לעלות.
אסור לוותר. אפשר להאט את הקצב בהתאם ליכולת אבל לא לעצור ובטח שלא לרדת.
בפועל, בלי כל המשלים הללו, אני ממליץ לעשות את שני הדברים הבאים מכיוונים שונים:
1. תצטרף למסגרת כלשהי (עבודה, התנדבות). ברגע שאתה מחויב למישהו או למשהו יש הרגשה פנימית שאומרת "אני חייב, זה כבר לא תלוי בי. גם אם קשה, מוכרחים לקום".
2. תקבל על עצמך משהו. כל התקדמות היא משפיעה. אי אפשר להשתנות מקצה אל קצה באופן אמיתי בשניה. זה דבר מאוד נדיר ולא נכון לסמוך על זה. לכן אני גם ממליץ לך שמה שתיקח על עצמך יהיה קטן. משהו שאתה יודע שיהווה אתגר אבל שתוכל לעמוד בו. יכול להיות לכוון בחלק קטן בתפילה (ללמוד אותו קודם) ולהיאחז בו במובן הכי פשוט. יישרף העולם את התפילה הזו שום כוונה זרה לא לוקחת לך ושום עייפות לא גורמת לך לא לכוון.
החיבור למסגרת ועצם זה שאתה מקבל על עצמך משהו יחייבו אותך לקום ולהרגיש שאתה פועל. שאתה שולט בחיים שלך. אתה כבר לא אדיש אלא פעלתן. זה לא שמתי שאתה קם אתה מתחיל את היום. אתה שולט בעצמך במובן הכי פשוט. אתה מתחיל להניע את הקישקס שלך. זה אתה. לא משהו שקורה מעצמו אלא ממש אתה!
בנוסף, ההתקדמות הקטנה הזו תתחיל להשפיע על כל החיים שלך. לכן, אל תזלזל בכל הדברים הקטנים הללו שתעשה - הם המפתח להצלחה הגדולה! אז גם אם תיפול, אל תיבהל. תהיה נחוש וקום. ההתמדה והכרת ערך הפרטים הקטנים זה המפתח. היצר מנסה להכניס אותנו לאדישות, למקום שאנחנו מצפים להכל בבת אחת ואם מבינים את זה ומבינים שאנחנו אנשים וכמו שהגוף הפיזי מתפתח בהדרגתיות כך גם הפנימיות.
יתכן ויקח זמן להתנקות אבל תראה שהפער בין נפילה לנפילה תגדל. אתה נקי ליותר זמן ווואלה זה מרגיש טוב. עד כדי כך כשאם חלילה נופלים מרגישים רע כי יודעים שאנחנו יכולים להיות טובים ושם זה טוב וטבעי לנו ומתוך זה קמים שוב. מעצם הרצון שמניע אותנו לתשובה ולפעלתנות.
הרגשות הללו של חיפוש הם רגשות אמיתיים שאסור לזלזל בהם אבל בידינו. בידי המעשים שלנו להפוך את זה לכאבים של חוסר מקום חלילה או מצד שני כאבי גדילה של התעלות והגעה לגבהים חדשים. למחוזות חדשים בתוכנו ובאמונה שלנו. אני מאמין שאתה מסוגל להגיע לזה.
העצות פה הם בשביל לקחת את הרצון למעשה, לצאת מהאדישות לפעלתנות אך בעיקר לעזור לנו לנצל את הזמן הזה כנקודת מפנה וכמו בכביש צריך להציב מטרות לפני.
תחשוב מה אתה רוצה מעצמך. תגדיר לעצמך מה אתה רוצה להשיג, איפה אתה רוצה להיות. כשתעשה את זה, זה יחדד את הרצון ואף יעצים אותו ויתן כח לנוע קדימה ולזכור לאן אתה חותר גם כשקשה או כשנדמה לך שאתה אדיש ולא מתקדם. כשהמטרה ברורה אז מתחיל גם להתבהר הדרך אליו ואז גם כשעוצרים, ואפילו באמצע עליה, יודעים איפה אנחנו ביחס למטרה ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לשם.
כמובן, יש עוד עצות ועוד הרבה שאפשר לכתוב על כל אחת מהנקודות שכתבנו כך שאם תצטרך, בשמחה ובלי קשר נשמח לשמוע איך ההתקדמות.
המון הצלחה וברכה וסליחה שהתעכבנו עם התשובה.
נתנאל
netanelweil@gmail.com