שאלה
בספרי המוסר, החסידות והקבלה ואף בהלכה וכן בכל התשובות באתר, מורחב הפגם הרוחני והמידותי שיש בחטא פגם הברית.
מאידך, בתרבות המערבית רואים זאת בשלבי ההתבגרות, כחלק אימננטי מהתהליך. גם בהמשך החיים , אם זה ארע בשוגג רואים זאת כתהליך טבעי, שהגוף מחדש את עצמו ולא כתהליך מייסר שחובה איש האמונה הבודד.
אינני מכיר שום התיחסות מדעית (ועל זה מעוניין שגם הרב יתיחס) החטא חוסם זרימה ושפע רוחני, {חוץ מהעובדה שהדור שנגוע יותר, צורך יותר רטלין}.
1) האם הרב רואה את הנתק הקיים בין המדע והפסיכולוגיה לרוח היהודת בעניין? האם למדענים הדתיים יש אתגר בעניין?
2) חוץ מהכמיהה העזה , לחיים פוריים המקדמים את העולם לטוב מאוד, האם יש דרך בריאה, לאדם המבוגר(מעל 30), לחוות את התקלות שנוצרות מחיי השעה?
תשובה
שלום וברכה
א. נראה לי כי הכותרת לדבריך אינה נכונה. לא מדובר על מדע, אלא על פילוסופיית חיים.
ב. הבה נתחיל מהתחלה: ברמה העקרונית, גם לו איסור פגימה בברית היה מתגלה כפחות טוב מבחינה מדעית ורפואית – היינו שומרים עליו בקפדנות. פרשת העקדה של אברהם אבינו לא הייתה טובה לו מבחינה מדעית, ואפשר שמי שאוכל אוכל כשר הדבר אינו טוב לו מבחינה מדעית כי חסרים לו חומרים בגוף. אנו עושים דברים מכוח ציוויו של ריבונו של עולם ולא מכוח המדע.
ג. אולם אין חובה שתהיה סתירה בין המדע והציווי הא-לוהי. אני מקווה שאנשי מקצוע דתיים בתחום הנפש תרים גם אחר התועלות שיש בשמירת הברית, ובתהליך התבגרות בריא. מאידך גיסא, עמדתי באתר זה הובעה פעמים אין ספור שלעתים אנחנו עצמנו גורמים נזק נורא לבחורים, בכך שאנחנו מעמידים את כל התורה כולה על נושא שמירת הברית, מציפים את חייהם בפחדים נוראיים וכדו'. צריך ללכת בנושאים אלה בצורה עדינה מאוד, לרומם את החיים הקדושים והטהורים, ולהיזהר שלא להפוך את הנושא לטרוף.
ד. לא הבנתי את השאלה השניה.
כל טוב