עצלנות - מה עושים?

שואלת יקרה!
השאלה שלך כל-כך אמיתית... ממש מרגישים שבאמת כואב לך על המידה הזאת ואת באמת רוצה להשתנות בתחום הזה. זו התחלה גדולה של הדרך לתיקון!

אני מסתכלת מסביב ואני חושבת שאת לא היחידה שנגועה בעצלנות. העולם שלנו כולו באיזשהו מקום מעודד עצלנות. מעודד הצלחה ללא מאמץ, מעודד מנוחה תמידית, מזלזל בהרבה עבודה...
תסתכלי בפרסומות... "איך להשיג x בכמה שפחות מאמץ" לא צריך לזוז לשום מקום, הכל בא אלינו עד הבית- הקניות שנעשו נפוצות דרך האינטרנט, המידע שכבר לא צריך לקרוא בספריות, סרטים שכבר לא צריך ללכת לקולנוע ועוד הרבה מאד דברים...
תשימי לב איך המסר שכל הזמן מועבר לנו הוא: "תשבו על הכורסא הנוחה בבית ותקבלו הכל עם כפית לפה"- לא בדיוק במילים האלה אבל הרעיון דומה.
ואנחנו, שמאמינים בחיי עמל, ב"לא יגעת ומצאת- אל תאמין" ובהיפך: "יגעת ומצאת- תאמין!" נמצאים במצב מבולבל: מצד אחד- התורה מדגישה לנו את העמל, את חשיבות העשייה ואת הרע שבבטלה :"בטלה מביאה לידי זנות"-עד כדי כך! בסניף ובבתי הספר מחנכים אותנו לעשייה, להתקדמות, לתרומה לעם. ומצד שני- התרבות והחברה משדרים לנו כל הזמן שהכי טוב זה לשבת ולא לעשות כלום, פשוט ליהנות מהחיים... והפער הזה בין מה שאנחנו מאמינים למה שקורה סביבנו הוא מאד גדול ולדעת למצוא את עצמי בתוך זה- זה מאד קשה...
העצלנות הפכה להיות מאד נפוצה בדור שלנו. בטוח היו אנשים עצלנים גם לפני 200 שנה, אבל החברה לא עודדה אותם- להיפך! היא זלזלה בהם! החברה שלנו מאד מעודדת לעצלנות ולכן בדור שלנו הרבה יותר קשה להתמודד עם המידה הזו.
טוב, אז מה עושים? בגלל שהחברה מעודדת את זה, נכנע?
[ממש לא!]
צריך וחשוב לעבוד על עצלנות, אבל חשוב שיהיה בראש שדווקא היום זה לא קל ולכן- לא להתייאש גם אם לא מצליחים, נופלים, חוזרים לנקודת ההתחלה לאחר כמה זמן... העיקר זה עצם ההתקדמות ולא לאן נגיע בסופו של דבר! העיקר זה עשייה בכיוון ולא התוצאה...
אז מה עושים? איך עובדים על זה?
קודם כל- בואי נבין מה זו עצלנות. מה גורם לנו להיות עצלנים?
התשובה היא פשוטה: אין לנו כוח... לא בא לנו... נכון?
בדרך כלל אין לנו הסבר מעמיק למה אנחנו עצלנים. זה די סתם...
אבל זה לא סתם.
תחשבי על משהו שמאד רצית שיקרה. אבל ממש! משהו שלא היית מוכנה לוותר עליו ויתהפך העולם...
מכירה דברים כאלה? אני מאמינה שקרה לך.
דברים כאלה, גם אם הצלחת להשיג אותם בסוף וגם אם לא, מאד התאמצת בשבילם. פה לא נחת והתעצלת.
למה? מה הניע אותך כ"כ חזק?
הרצון.
הרצון הוא הכוח הכי חזק באדם. הוא מה שמניע אותו לעשות דברים.
וכשהרצון לא חזק- באמת אין כוח... מתעצלים...
אז דבר ראשון שצריך הוא לחזק את הרצון. לחשוב על מה שאת עושה- בהדרכה, בלימודים, עם חברות ולברר לעצמך למה זה חשוב לך, למה את עושה את זה בכלל, את באמת רוצה להצליח בלימודים? למה? באמת חשובה לך ההדרכה? למה? והחברות?
תשבי עם עצמך ותחשבי. יכול להיות שתגיעי למסקנה שיש דברים שבאמת הם לא כ"כ חשובים לך ואת מסוגלת לוותר על חלק מהם. ואז את יכולה להנמיך את הציפיות שלך מההישגים שלך בתחום הזה ולא להתבאס מזה כ"כ. ומצד שני- יש דברים שתגידי לעצמך שהם הדברים שחשוב לך ממש להשקיע בהם, שאת מאמינה בהם בכל ליבך.
מה ייצא מזה?
קודם כל לא יהיה לך עומס של דברים ש"אני צריכה לעשות וחשוב לעשות אבל אני מתעצלת". מה שתחליטי לעשות יהיה עם בחירה נוספת, שקולה ואמיתית. ואז אני משערת ומקווה שיהיה לך יותר רצון לעשות את אותם דברים שהחלטת שהם חשובים ובאמת בהם פחות תהיה עצלות.
זה דבר ראשון. הרצון.
דבר שני שלדעתי כדאי לך זה ללמוד בספרים על העצלות.
ב"אורחות צדיקים" וב"מסילת ישרים" יש פרקים המוקדשים למעלת הזריזות ופחיתות העצלות- כדאי לך לקרוא וללמוד לעומק (בכלל הם ספרים מאד מומלצים על עבודת המידות). ספר נוסף הוא "חובת התלמידים". זה ספר המיועד לתלמיד המתחיל ללמוד בישיבה ובו כל מיני עצות ודרכים לעבודת ה´ בצורה נכונה. בהתחלה יש כמה פרקים המוקדשים לעניין העצלות- ממש כדאי לקרוא.
ודבר אחרון, שבעצם היה צריך להיות ראשון- הוא התפילה. להתפלל על זה, לבקש ולהתחנן לקב"ה שיזכה אותך לעבוד על זה, שיזכה אותך לעשות דברים מתוך רצון,שיזכה אותך לא ליפול בפח של החברה שמסביב ועוד ועוד, כל מה שאת מרגישה כלפי זה... כל התסכולים, כל הבקשות... הכל להפנות לה´ יתברך ולדעת שבסופו של דבר- עם כל ההשתדלות שלך, הוא היחיד שבאמת יכול לגרום שמשהו יזוז בך. לא להתייאש וכל הזמן לבקש...
אז בואי נסכם:
1. הרצון- ככל שתגבירי את הרצון שלך לעשות דברים, העצלנות תלך ותעלם.
2. ללמוד על מעלת הזריזות ולהבין לעומק מה הרע בעצלות.
3. לא להפסיק להתפלל על זה...
יקרה, שיהיה המון ב"הצלחה!
את יכולה בכיף ממש לכתוב לי חזרה, לשאול, להתייעץ, להסכים, לא להסכים...
שיהיה ה´ בעזרך ותזכי לזריזות תמידית ולרצון של קדושה תמיד!
נעה
noale@shoresh.org.il