שאלה
יש לי בעיה... אני רוב הזמן עצובה. לא, בעצם לא רוב הזמן... אלא חצי מהזמן.
ואפילו העובדה הזאת מעציבה אותי! כי אני קוראת בכל מיני ספרים של רבי נחמן מברלסב ושל רבי שלמה קרליבך,,, שהשמחה חשובה מאוד, והדברים שאני קוראת משמחים אותי, ואני חושבת שאני בסדר... עד הנפילה הבאה שלי.
כמה אנשים אמרו לי שזה בסדר, ושזה גיל ההתבגרות (אני בת 14). שזה גיל שבו את יכולה להיות שניה אחת שמחה מאוד מאוד... ובשניה הבאה להיות עצובה מאוד מאוד.
אמרו שאני צריכה פשוט "להחליק" את הגיל הזה ופשוט לתת לו לקרות, אבל מה אם זה הגיל היחידי שאי פעם יהיה לי? אני רוצה לחיות כל יום כאילו זהו יומי האחרון- כדי לנצל כמה שיותר את הזמן הקדוש שניתן לי במתנה על ידי בורא עולם.
יש לי את התאוריה הזאת, מכוון שאחותי נהרגה בתאונת דרכים לפני שבע שנים, בהיותה בת 17 בלבד. היא הייתה בן אדם מדהים, יותר ממדהים, כל בן אדם שפגש אותה מיד רצה להמשיך ולהכיר אותה. פשוט, איך לומר... היא כאילו ידעה שכל מה שניתן לה הוא 17 שנים, הויא ניצלה אותו עד תומם...
מקווה שתבינו אותי, ולא תחשבו שאני איזה משוגעת. אני רוצה לחיות כמה שיותר- אני מאוהבת בחיים האלה! אבל מה אם אין לי את החיים הארוכים שאני רוצה?
אני רוצה לחזור לשאלה ההתחלתית. אני רוצה מאוד להיות שמחה, ללכת כדבריי הרבנים הגדולים- אבל קשה לי מאוד.
איך גורמים לזה?
מחכה לתשובה, בתודה רבה,
אביה.
תשובה
שלום אביה,
השאלה ששאלת גדולה וחשובה לכל אדם בכל גיל, כולנו רוצים לשמוח, לחוש את התחושה המתוקה והכל כך ממלאת הזו של השמחה...
שמחה, כמו כל התחושות, לא מודדים ב"כן" או "לא" אלא בפחות או יותר. שמחה היא סקאלה רחבה מאוד שאנו נעים עליה כל חיינו ונראה שגם את, כמו כולנו, נעה עליה במהלך החיים.
אמרו לך שזה בגלל גיל ההתבגרות, אולי הם צדקו...ואולי לא...נכון שבגיל ההתבגרות יש עליות וירידות אבל אי אפשר תמיד להאשים את הגיל בכל דבר. נכון שיש יותר קשיים אבל גם בקשיים יש לנו עדיין חופש בחירה, אולי יותר קשה לבחור אבל הבחירה קיימת.
ואת צודקת שלא צריך "להחליק"- לא את הגיל ולא את החיים, החיים שלנו הם דבר משמעותי וחשוב, כמו שכתבת "לחיות כל יום כאילו הוא יומי האחרון".
יש קושי בלחיות בתודעה כזו כל היום מכיוון שהקב"ה נטע באדם את השכחה מהמוות כדי ליצור חיים שיש בתוכם תכנון וחשיבה לטווח ארוך וגם את הבחירה בנושא זה.
הצטערתי מאוד לשמוע על אחותך, זה מאוד קשה לאבד מישהו כל כך קרוב, שמישהו שקרוב לך נפטר- המוות הופך להיות יותר במודעות שלך, והחיים נראים אחרת לגמרי- הרצונות, השאיפות, האמונות, הכל הולך יד ביד עם ההתמודדות, שהיא ממש לא פשוטה.
נראה לי שיש בך שני דברים מאוד מיוחדים, האחד זה המודעות שלך לעצמך, יש לך מודעות גבוהה שתהיה לך לעזר רב כל חייך, המודעות הזו היא המראה שלך למקום בו את נמצאת כרגע, לטוב ולרע.
והשני הוא הרצון שלך, יש בך רצון מאוד גבוה להיות קשורה לשמחה, שנראה שהיא מסמלת לך את החיים.
חיים של טוב, חיים של אמונה, חיים שכתבת שהיו לאחותך והיא ניצלה אותם עד תום, החיים במלוא עוצמתם.
יש משהו מאוד יפה בהקבלה שלך בין החיים לשמחה, הרצון שלך לשמחה, הרב קוק כותב שמי שלא מחובר לרצון שלו- לא מחובר לחיים באמת ומי שלא חי באמת את החיים הוא לא שמח ולפעמים הוא אפילו בדיכאון.
את רוצה להיות שמחה ושואלת איך להיות שמחה, אז הדבר הראשון בדרך לשמחה הוא הרצון להיות שמחה! ונראה שאצלך הרצון הזה שורשי, עמוק ואמיתי.
ויש עוד מספר דברים שאני מציעה לך-
א. להתפלל לה´ על זה שאת רוצה להיות שמחה ולבקש כוחות להיות שמחה.
ב. לכתוב לעצמך יומן של דברים טובים, תכתבי בכל יום שני דברים שאת מודה עליהם- מדברים גדולים ועד הדברים הקטנים ביותר- מללכת ולנשום ועד שהביאו לך משהו שמאוד רצית ושלא איחרת לשום מקום היום...מה שבא לך!
ג. לכתוב לעצמך שני מעשים טובים שעשית היום, השבוע, החודש- יש עונג מיוחד בעזרה לזולת, כשתכתבי תשימי לב כמה ממלאת אותך הנתינה לאחרים וכמה את תורמת.
ד. ללמוד על השמחה, כתבת שאת קוראת כתבים של ר´ נחמן והרב קרליבך, את קוראת אותם לבד? אם כן, אולי כדאי לך למצוא איזו חברותא שביחד תקראו ותלמדו על השמחה מסיפורי צדיקים ומכתבים שלהם.
ה. לרקוד ולעשות דברים כיפיים שאת אוהבת- מללכת לחוג אירובי או חוג קרמיקה ועד לנסוע לים או לשוק או לבקר את דודה שלך שמזמן לא ראית אותה.
ו. ר´ נחמן כותב שגם מי שלא שמח- יעשה את עצמו שמח והוא ישמח בסוף. ראיתי מחקר שהראה שהצחוק גורם לשחרור של "אנדרופינים" למוח, זה חומר מרגיע ומשכך כאבים, וגילו שגם כאשר בנאדם עושה את עצמו שמח ומחייך בלי באמת לרצות לחייך- הגוף מגיב אותו דבר. מה שאמור שלאמירה של ר´ נחמן יש הוכחה מדעית ברורה!
אני בטוחה שהרצון שלך והאמונה שלך יובילו אותך למקום טוב של חיים ושל שמחה.
אני מקווה שמשהו ממה שכתבתי יהיה לך לעזר ואם יהיו לך עוד רעיונות אשמח שתכתבי לי!
מאמינה בך ומעריכה מאוד את עוצמות החיים והשמחה שכבר יש בך.
רויטל
yarehe@gmail.com