עם ישראל- בנשמה? קבלת האחר

בס"ד

שלום לך,

שאלה מאד יפה. שמחתי עליה מאד.
היא מלמדת על נפש יפה, ושאיכפת לך.

ר´ יונתן אייבשיץ´ בספר ´יערות דבש´ אומר כי כל זמן שיש יהודי אחד בעולם המתגלח ח"ו בתער- צריכים [אנחנו] להרגיש כאילו יש לנו חצי זקן.
ישנה ערבות הדדית בישראל. כאשר האחד בעל ליקוי או חסרון כלשהו, החסרון הזה שייך איפשהו בכולם וקיים בנו. הוא נוגע לכולנו.

לא מפריעה לנו רק העובדה שיש מישהו שהורס ומקלקל לכולם, כמו ילד שמפריע בשיעור.
הדבר מעיד על חסרון כלשהו שעדיין אינו שלם אצל כולנו.

לכן ברור שהדבר דורש תיקון, וודאי שתפריע לנו העובדה שיש מישהו שמתנהג לא יפה, הולך בצורה לא צנועה או מתגלח בתער חלילה.
את אומרת שכשאת רואה מישהו שמתנהג לא יפה, אינך שונאת אותו אך הדבר מעצבן אותך. זה טוב מאד. זו הרגשה מאד בריאה.
אם רואים שמישהו נוהג שלא כשורה- הדבר צריך להפריע לנו מאד. זה צריך לכאוב לנו.
אבל כאב הוא לא כעס. אנחנו לא כועסים על האדם שמתנהג כך, אלא כואבים את העובדה שהוא עושה זאת. עלינו להצטער על המעשים הרעים שנעשים בעולם.

כפי שאומרת ברוריה אשתו של ר´ מאיר (ברכות י)- "יתמו חטאים" לא כתוב חוטאים אלא חטאים, זאת אומרת שאין אנו מתפללים על החוטאים שיאבדו מן העולם, אלא על מעשיהם הרעים, על חטאיהם.

כפי שאמרת- אנחנו לא השופטים של אחרים. אין זה התפקיד שלנו לחלק ציונים, לתת תארים או לקטלג אנשים. חשבי שמישהי רואה את אחותה מתנהגת ח"ו בצורה לא נאותה, לא מתלבשת בצניעות- לשנוא אותה ודאי שלא תשנא. אולי היא תכעס קצת, אולי גם תעיר לה על כך- אבל הכל מתוך אהבה ורצון טוב בשבילה. היא תכאב על המצב בו היא רואה את אחותה, ואותו הכאב מתפרש אצלה בתור כעס. אבל היא ודאי לא שונאת אותה חלילה.

האם אנחנו צריכים לקבל כל אדם כמות שהוא?
אז קודם כל, כפי שאמרנו בהתחלה- תלוי במי מדובר. יש גם הרבה ´חרדים´, ´דתיים-לאומיים´ או שאינם דתיים- נפלאים וטובים.
את שואלת בוודאי על אותו אחד שאינו מתנהג כשורה.
לאהוב אותו צריך. אך לקבל אותו כפי שהוא.. לא בטוח.
חשבי שמישהו חס וחלילה לוקח סמים, או שהוא אוהב לפגוע בעצמו. האם אני אוכל לשבת מהצד, לראות את מעשיו ולקבל אותו כפי שהוא? ודאי שלא! זה נקרא לשנוא אותו. דווקא כיוון שאני אוהב אותו אני לא מסכים למעשיו.

מה לעשות, כיצד להשפיע וכו´- זו כבר שאלה אחרת, כי לא תמיד הדברים נשמעים ומתקבלים. אך לפחות תחושת כאב כפי שאת חשה היא חיונית והכרחית. היא מדגישה עד כמה יש לנו סלידה מהדברים שאינם טובים, והיא מרחיקה אותנו מהם.

על כך מספרים לנו חז"ל על אהרון הכהן שהיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
הוא באמת אהב את הבריות, ולכן זכה גם להשיבן לדרך הישר.

העיקרון הוא שצריכים אנחנו לסלוד מהמעשים הרעים.
אחרי השלב הבסיסי הזה- צריכים לדעת לאהוב כל אחד. לא את מעשיו הרעים, אלא אותו, בתור אח שלנו. בתור יהודי שיש בו כשרות גדולה אלא שכעת היא מכוסה מעט.
את זה אפשר לעשות על ידי לנקנה לעצמנו עין טובה, הסתכלות חיובית ואופטימית על זולתנו, על עצמנו ועל המציאות בכלל. לדעת לזהות היכן הרע, אך לדעת גם מה טוב- כי רק משם אפשר להתחיל להצמיח..!

חזקי ואמצי.
ואם תרצי לברר משהו נוסף תוכלי בשמחה לפנות אלינו לאתר, או למייל המצורף.

ניר
nirka10@gmail.com