על יהדות ובודהיזם ומה שבניהם- אנשים מוארים ביהדות

הכוזרי דן בדבר זה באריכות והמסקנה העולה מדבריו שהיופי הגדול כ"כ של היהדות לעומת הדתות האחרות זה בחיבור לחומר ולא הניתוק (הנזירות) ממנו.
החידוש של היהדות זה לקיחת החומר והפיכתו מדבר דומם חסר משמעות לרמה של דבר מחובר ברוח- הברכה, אל בורא כל החומרים בעולם.
כך גם הגדולים של עמנו הקדוש הינם בני אדם, ברמה רוחנית גבוהה שאינה בכלל השגתנו, חומריים, ברמתם, בעלי יצרים וצורך בעבודת המידות המסמנים נקודות ציון בדרכי עבודת ה´ לכל עמנו הבאים אחריהם.
יצירת יצורים "מאירים" שאף פעם לא חוטאים ואינם כועסים או מתאוים לעינוגי החומר, הינה יצירה בדיונית שתוצאותיה הינם רציחות של עמים (נצרות ויהדות לדוגמא) חטאי אישות נוראיים (ראה את סיפוריהם של פרחי הכמורה הרבים) ומלחמות עולם.
לעומת זאת היהדות אינה בורחת מהצורך להתמודד עם היצרים, אלא ההפך היא מנתבת אותם למחוזות המותרים

דוגמאות רבות עד אין ספור יש לכך, כדוגמת ר´ עקיבא שחזר בתשובה בגיל 40 אחרי שבצעירותו הוא בז לתלמידי חכמים, ולאחר שנעשה לאחד מהם התורה הביאה אותו לאהבת הזולת ולרצון לעזור לו, והוא זה שאמר את האמירה המפורסמת:
"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".

ליהדות יש אנשים "מוארים" שמאירים את עולמנו ועל-ידם מתקיים עולם טוב יותר ו"מואר" על ידי אור האמת- אורה של התורה.

בהצלחה