עלייה לתורה לכהן שחטא

שלום רב,

למדונו חז"ל, כי "אין אפוטרופוס לעריות". אל לו לאדם ללמד זכות על עצמו ולומר: "לי זה לא יקרה... אני לא אחטא". כולנו בני אדם ויצר לב כולנו רע מנעורינו, אינך בודד במערכה מול היצר! לא נעסוק בתשובתנו זו בדרכי התיקון למעשה וההתגברות על תחושת האכזבה אותה חש אתה. בקציר האומר רק נדגיש, כי תחושת האכזבה, היא היא תחילת התשובה, היא המעידה על רצון האדם לשוב מדרכיו ולתקן מעשיו – ומי ייתן וכך תזכה לעשות.

בתשובה לשאלתך:
כל כהן נושא כפיו, אלא אם כן חל בו אחד מששת הדברים אותם מנה הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפיים, פרק ט"ו) כמעכבים מנשיאת כפיים.
אחד משש המעכבים הוא" "העבירה". מהן העבירות המעכבות נשיאת כפיים?
1.רצח – "כהן שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וכו'."
2.עבודה זרה – "כהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות וגו'. וברכה (קללת ה') כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו."
3.מומר – "כהן שהמיר לעכו"ם אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם".

מוסיף הרמב"ם וכותב: "ושאר העבירות אין מונעין". כלומר – רק שלש עבירות אלה מעכבות את הכהן מלשאת כפיו, אך כל עבירה אחרת אינה מעכבתו. כהן שחטא בכל חטא שהוא, למעט אלו שמנינו קודם – רשאי לשאת את כפיו.

ואל תאמר – מה מועילה ברכתי? וכיצד אוכל לברך את עם ה'? שהרי – "אין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו" (רמב"ם, שם).

הכהן אינו מברך על דעת עצמו, כפי שאינו רשאי להוסיף על מילות הברכה מעצמו או לגרוע מהן, כך אין עבירותיו ומעשיו מעכבים את הברכה מלהתקיים שכן הברכה מאת ה' היא. הכהן צינור הוא ותו לא. כמובן, שרצוי, כי הכהן המברך יהיה טהור בזמן ברכתו, אך אין בכך הכרח ואין הטומאה מעכבת את הברכה, למעט טומאת מת – שאין כאן הבמה לעסוק בכך.

מי ייתן ותזכה לברך את עמו ישראל באהבה לאורך ימים ושנים,

בברכה,
צביקה, צוות ישיבת הר עציון.