שאלה
חברים מקשיבים שלום!!
אני ילדה בת 14,ויש לי בעיה שמציקה לי כבר כמעט שנה...אני ב"ה מאמינה,אבל עם המון בירורים וגם כמו הרבה אנשים-עם קשיים בדרך...אני קוראת ספרים,המון נמצאת באתר שלכם,מדברת עם אנשים..אבל בתוך כל הדרך הזאת והחיפושים יש לי כל הזמן עליות וירידות(משמעותיות מאוד)...כשאני בעליה אני יודעת להודות על זה לרבוש"ע,אני מתפללת ב"ה בכוונה גדולה,מודה לו על הכל...אבל מצד שני,אני גם יודעת שזה עוד מעט ייפסק ואני אגיע לירידות קשות שבהם אני ממש חסרת כוחות,רצון ושמחה..(גם בירידות אני ממשיכה להתפלל בדבקות ולעשות הכל,פשוט עם פחות רצון אמיתי מבפנים..)אני לפעמים רוצה להרים ידיים,ולהגיד:"די,אני כבר באמת לא יכולה עם הכל.."גם יש לי מחשבות מפחידות לגבי העתיד,שח"ו אני לא יישאר בחורה מאמינה,אבל זה באמת הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה!!כשאני חושבת על זה עולות לי דמעות בעיניים..ואני מחכה כבר להגיע ליום בו בעז"ה אני אתחתן עם בחור טוב וצדיק מישיבה,שבעז"ה נזכה לגדל ילדים מאמינים ובית טוב ויתקיים בכולנו הפסוק:"וזכני לגדל בנים ובני בנים..אוהבי ה' יראי אלוקים.."ובכל זאת יש לי לפעמים מחשבות שליליות על הכל!!לפעמים אני מאבדת את ההרגשה של הקב"ה,בכלל שואלת אם הוא קיים,ולמה אנחנו צריכים את כל המצוות האלה?!גם חשוב להגיד שהחברה רואה אותי בתור "דוסית",וזה מקשה על הכל כי אני כמו שכתבתי עדיין בבירורים ולא יודעת מי אני בדיוק וגם זה לפעמים בדיוק ההפך ממה שאני מרגישה מפנים..גם יש עוד משהו שמציק לי...בזמן האחרון אני מרגישה מוזר כשאני הולכת ברחוב..אני חושבת שאנשים מתסכלים עליי בתור איזו "אחת עם חצאית שלא יודעת כלום מהחיים שלה"..כאילו שאני לא שלמה עם זה שאני דתיה...וזה עצוב וכואב!!מה אפשר לעשות עם זה?למה זה קורה?ואיך אפשר לעמוד במקום יציב יחסית בלי כאלה מעברים חדים?
תודה רבה רבה מראש!
תשובה
בס"ד ליקבה"ו
שלום לך שואלת יקרה,
שמחתי מאוד לראות את הרצון שלך להשתפר ולעלות.
כתבת: "וגם כמו הרבה אנשים-עם קשיים בדרך...". רציתי להגיד לך, שאת טועה- לכל האנשים יש קשיים בדרך. אין אדם אחד שלא קשה לו, אין אדם אחד שאין לו ירידות ועליות. כולם ככה. ובעצם, בדיוק בגלל זה השאלה שלך היא כל כך מהותית ויסודית.
למה החיים שלנו לא יציבים? למה אנחנו לא מסוגלים לשמור על קו רציף, ישר וברור עד למטרה. יש לכך סיבות רבות, אך לעניות דעתי יש לכך סיבה עיקרית אחת. אם היינו מתחילים ללכת בכיוון מסויים, וכל הזמן היינו מתקדמים בקצב אחיד, היינו זוקפים את ההצלחה אך ורק לזכותנו. היינו מבינים שאנחנו עשינו את זה. היינו אומרים "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיִל הזה". ואת זה בדיוק רצה הקב"ה למנוע כשהוא עשה אותנו חסרי יציבות. האדם עולה ויורד, וזה מובנה במערכת שלו מיסודו, בדיוק כשם שהשמש עולה ויורדת, וכך היא נבראה. כך ה´ נותן לאדם את הזכות להבין שהוא תלוי בו. הוא נותן לו להבין שבלי ה´ הוא לא יכול. וכך האדם זוכה להדבק בה´ ולהסתופף תחת כנפי השכינה. בלי ה´ אנחנו לא יכולים. היצר הרע מנסה לעבוד עלינו שאנחנו יכולים להצליח בלי ה´, ולכן אנחנו צריכים זמן רב של עיכול כדי להפנים את זה- אנחנו פועלים חלק קטן מאוד מאוד מאוד מאוד מהמציאות. כחודו של מחט- כפשוטו. ובלי הקב"ה פשוט אין לנו סיכוי להצליח. בשום דבר, בשום עניין. כמה שנפנה מקום לקב"ה, ונכיר בכך ונרגיש ונחיה את זה ש"ממך הכל ומידך נתנו לך", אז נרגיש את השגחתו, נרגיש את אהבתו.
על זה אמר דוד המלך "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך". ודוד המלך ע"ה, לא היה מזוכיסט, חלילה. הוא פשוט הבין שאם הוא היה מצליח כל ימיו, שאם הוא לא היה חוטא, הוא היה חוטא בחטא חמור מאוד- גאווה.
והדבר הזה מלמד אותנו שני דברים- מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. מאין באנו- למה זה קורה לנו? כדי שלא ניפול בידי היצר הרע, ונחשוב שאנחנו עושים את הדברים ומצליחים. לאן אנחנו הולכים- ומה אנחנו אמורים לעשות? לבקש מה´ שנזכה להבין לדעת, להרגיש ולחיות את זה שאנחנו פועלים מעט מאוד מאוד במציאות, ושעיקר הפעולה במציאות היא שלו ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". וכל הזמן להביט על המציאות מנקודת המבט האמיתית הזאת. ובכך בעצם לה´ כבר לא יהיה "עניין" להעלות ולהוריד אותנו, כי נחיה את זה באמת באמת, בצורה עמוקה ויסודית. אבל זה אחרי קניין אמיתי ויסודי של הדבר הזה בנפש.
וכך נזכה, בחסד ה´, לשבת כל ימי חיינו בבית ה´, לחזות בנועם ה´ ולבקר בהיכלו.
בהצלחה רבה רבה בכל,
עדיאל
calev72@gmail.com