עין טובה - איך מסתכלים על חצי הכוס המלאה?

שלום יקרה!

השאלה שלך גרמה לי לרוחב לב. באמת. קראתי אותה כמה פעמים וחשבתי לעצמי איזה כיף שבא לה שהדברים יראו אחרת. איזה כיף שהיא מודעת לזה שאפשר גם אחרת. שהחיים יכולים להיות וורודים הרבה יותר.
אז אחרי שהרחבת את ליבי, אני כבר ממש מחכה לכתוב לך את הדברים שאני מקווה שיכנסו לך ללב ויעזרו לך גם ליישם את מה שאת כל כך רוצה.
האמת שעירבבת פה כמה נושאים, אני אשתדל להתייחס לכולם. כל אחד בנפרד, לפי הסדר של הדברים שכתבת, בתקווה שזה יעשה קצת סדר גם במחשבות שלך.


[האם הדשא של השכן באמת ירוק יותר?]
אני חושבת שהדברים נעוצים בנקודה העיקרית שצריך להבין ש"הטוב" אינו מחולק בין האנשים. אלא לכל אחד ה´ הטוב מעניק את הטוב שלו בלי קשר לשני. אם ננסה לצייר את זה באופן גרפי, זה לא שקיימת עוגה כלשהי של טוב ובני האדם מתחלקים בעוגה הזו. ואז קיים חשש שאולי לי לא יישאר נתח בעוגה הזו.
לא! ממש לא ככה! לכל אחד עוגה משלו, והעוגה של האחד לא קשורה לעוגה של האחר. אם למישהו ממש טוב, זה לא בא על חשבוני. לי מגיע הטוב שלי! והוא לא קשור לאף אחד אחר!

אחרי שבאמת באמת מפנימים את זה, הדשא של השכן כבר ממש לא נראה ירוק יותר. הוא נראה ירוק. אבל זהו. הוא בכלל לא מושווה לדשא שלי ולמה שקורה אצלי.
אז, גם יותר קל לפרגן לאחרים כשקורה להם טוב. כי אין כבר את ההשוואה הזו בראש של "רגע, אולי זה על חשבוני?" או כל מיני מחשבות כאלו שמתגנבות לנו לראש. המחשבות האלו לא רלוונטיות יותר. אנחנו יכולים לפרגן לחברה אם היא קיבלה ציון טוב במבחן גם אם לנו לא הלך, כי זה לא על חשבונינו.
ואת יודעת? אני גיליתי שנורא כיף לפרגן לאנשים כשקורים להם דברים טובים. זה ממש מרחיב את הלב לשמוח עם אחרים. ותהיי בטוחה שכשאת תפרגני לאחרים, גם הם יפרגנו לך כשצריך

[חצי הכוס המלאה]
העניין השני הוא כמובן ההסתכלות על החיים בכלל וראית הטוב במה שקורה לנו בחיים. זה נושא קשה. הוא דורש המון עבודה עצמית. שום דבר לא זה נעשה מאליו, זה לא שעכשיו תחליטי שאת מסתכלת על העולם בעין טובה ובראיה אופטימית ופתאום זה יקרה. ממש לא! זו עבודה שלוקחת זמן, בהתחלה זה קשה, אבל אח"כ זה בא לאט לאט יותר ויותר בטבעיות. ואז, בעוד איזו תקופה כשתסתכלי במבט לאחור, פתאום תשימי לב, שאת כבר לא חושבת כמו פעם, שאת מצליחה לראות את העולם בצורה וורודה יותר וטובה יותר ונעימה יותר.
וזה יקירתי, שווה את כל המאמץ!
איך עושים את זה? בכל פעם שמתגנבת לה מחשבה לא חיובית מנסים להזיז אותה הצידה ולחשוב בצורה אופטימית יותר. בהתחלה זה יראה לך מוזר, כי את לא מורגלת לחשוב ככה, אבל לאט לאט זה יעשה לך לטבעי ורגיל.

[אני רוצה כאן ועכשיו!]
הנושא השלישי הוא בעצם היכולת להנות מהכאן והעכשיו שקורה לנו. זו בעיה ידועה שקשורה לעולם שלנו שבו אנחנו כל הזמן רודפים אחרי הדבר הבא ושוכחים להנות ממה שכבר יש לנו עכשיו.
גם פה, בדיוק כמו מקודם, צריך לשנות את החשיבה. להבין ולזכור שמה שיש לנו עכשיו הוא כבר טוב. הוא הכי טוב, ואין לנו מה לרדוף כל הזמן אחרי הדבר הבא. כשלומדים ומפנימים את זה, פתאום אנחנו לומדים להנות מכל דבר שקורה לנו בחיים. אם הצלחנו באיזה מבחן, לשמוח בו. אם הצלחנו באיזה תרגיל בשעורי בית, לשמוח בזה ולא לחשוב מה יהיה הלאה. אלא קודם כל, לשמוח במה שכבר השגנו. אח"כ לחשוב איך מתקדמים הלאה.


[סיכום]
אני חושבת שכל השלושה הנ"ל קשורים זה בזה. בהכרח כשלומדים לשמוח במה שקורה לנו ולהבין שמה שיש לנו הוא כבר טוב, הראיה הכללית שלנו על העולם משתנה ונהיית אופטימית ושמחה וטובה יותר. ועם זה, אנחנו גם פחות מקנאים במה שקורה אצל אחרים ולא מגיעים בכלל לחשוב על הדשא של השכן והאם הוא ירוק יותר או לא. פשוט כי אין לנו כבר צורך, אנחנו מאוד מרוצים מהדשא שלנו ומהצבע הירוק שלו.


אני מאוד אשמח לשמוע איך הולך והאם הדברים עזרו לך
סיון
sivanlax@gmail.com