עוברת על דת יהודית

שלום וברכה!

כיוון ולא אוכל להאריך, אכתוב תשובה יחסית קצרה (עם כל האריכות שבה היא מאד קצרה ), אך מבוססת. את הדיון בשאלה זו יש לחלק לשלושה תת סעיפים עיקריים:
א.באילו מצבים אישה ההולכת בראש מגולה מפסידה כתובתה מדין הגמרא.
ב.תוקף הדין בימינו.
ג.המקרה הספציפי המתואר בשאלה.

א.נכון הדבר שע"פ המשנה בכתובות פרק ז' משנה ו' יוצא שאישה העוברת על דת משה או על דת יהודית יוצאת בלא כתובה. אישה ההולכת עם ראש מגולה לגמרי עוברת על דת משה ולא על דת יהודית, כפי שמבואר בגמ' בכתובות עב.-עב: וכפי שנראה מדברי הרמב"ם הל' אישות פ' כד הל' יא-יב. ברם האם בכל מצב אישה מפסידה כתובתה? האם ביום בהיר אחד יכול בעל לטעון "את הולכת בלי כיסוי ראש, לכן אני מתגרש ממך ואת מפסידה כתובתך"? ע"פ המקורות שאביא בהמשך נראה שאין הוא יכול לטעון טענה כזאת – יש צורך בהתראה מראש.
מהגמ' בסוטה כה. משמע שכדי להפסיד כתובה יש להתרות באישה ולא לטעון ישר את הטענה. כלומר אם לא הייתה התראה אין אישה מפסידה כתובתה גם מדין הגמרא. כמו כן חייב הבעל להביא עדים שהתרה באישה או להישבע על כך. וכך נפסק בשולחן ערוך אבה"ע ס' קטו סע' ד'. ברם מדברי רש"י שם בסוטה כה. לכאורה משמע שיש צורך בהתראה בעוברת על דת יהודית (ואנו מדברים על אישה העוברת על דת משה כפי שציינתי למעלה). מדברי רש"י אלו דייק הבית שמואל אבה"ע ס' קטו ס"ק יז שאין צורך בהתראה כאשר מדובר באישה העוברת על דת משה וכך סברו הרבה מאד אחרונים. ברם כבר העירו האחרונים ע"פ הירושלמי כתובות פ' המדיר שבכל הנשים צריך התראה אם רוצה להפסידה כתובתה. וכך פסקו הרי"ף והרמב"ם וגם הבית שמואל הנזכר הביא זאת וכך פסקו למעשה הרבה אחרונים שגם בעוברת על דת משה יש צורך בהתראה וכך היא מסקנת בית שמואל הנזכר. ישועות יעקב בס' קטו ס"ק ג' מבאר שגם לשיטת רש"י חייבים התראה בעוברת על דת משה, והוכיח זאת: הרי בגמ' בסוטה מדובר על ייחוד אישה ארוסה ושומרת יבם ושם מדובר בייחוד שהוא מדין תורה. כלומר להלכה בכל מקרה יש צורך בהתראה בין אם מדובר בדת יהודית בין אם מדובר בדת משה.
כמו כן ישנה מחלוקת איך נעשית ההתראה. מדברי הרשב"א בתשובה ומדברי הרא"ש בתשובה משמע שצריך להתרות ולומר שאם לא תתנהגי כדין תפסידי כתובתך (כלומר שיש צורך באיזכור הפסד כתובה, כדי שתהיה האישה מודעת להשלכות ולאיסור כשלעצמו) ואם לא אמר בלשון זו כאילו לא התרה כלל. יש דיון לגבי אישה המשמשת את בעלה כשהיא נידה האם צריך להתרות בה, ויש אחרונים האומרים שאין צריך להתרות כיוון שהדבר ידוע לכל שמדובר באיסור, וזה כהתראה. מכאן ניתן לומר כי בדור שלנו שאין כל הנשים מודעות לאיסור גילוי ראש יש חובה להתרות.
מכל האמור יוצא שאם לא הייתה התראה כדין מצד הבעל, אין הוא יכול להפסיד כתובת האישה ולא תוספת כתובה מדין הגמרא.
עכשיו אדון בעוד ענין שיש לצרף בדין הגמרא – האם מועילה טענה זו כאשר זוג נמצא כבר בתהליך של גירושין והטענה באה כבר מתוך קטטה ומריבה.
בשו"ת הרמב"ם (הוצאת ירושלמים תרצ"ד ס' קפ) מדובר על מישהו שהיה במחלוקת עם אישתו ולימדו אותו לטעון שברצונו לעלות לארץ ישראל ולגור שם ואם האישה לא תסכים לעלות עמו תפסיד כתובתה. אומר הרמב"ם גם באדם המוחזק בכשרות כל ימיו ובא לטעון טענה זו מתוך ריב וקטטה אין מפסידים כתובת אישה גם אם לא תסכים לעלות לארץ.

הרב עובדיה יוסף שליט"א ביביע אומר ח"ג אבה"ע ס' כא מרכיב את דין התראה ואת דינו של הרמב"ם ואומר שבלי התראה ומתוך ריב וקטטה אין הבעל יכול להפסיד כתובתה של אישה גם אם היא רגילה לעבור על דת משה ודת יהודית.

כלומר יוצא מכל האמור למעלה שאין בעל יכול להפסיד כתובת אישתו העוברת על דת משה ודת יהודית אם הטענה שלו באה בלא התראה מוקדמת ומתוך ריב וקטטה גם מדין הגמרא וגם אם כולם היו שומרים תורה ומצוות לכתחילה ופתאום אישה הפסיקה לשמור.

ב.לגבי תוקף הדין בימינו. כדי לדון בענין זה עלינו להבין למה אישה ההולכת בלא כיסוי ראש יוצאת בלא כתובה, הרי לא על כל עברה ניתן להוציא אישה בלא כתובה. הרא"ש בתשובה ס' ט מבאר שאישה יוצאת בלא כתובה רק במקרים שהיא מכשילה את בעלה באיסורים, כגון מאכילה אותו אוכל לא כשר או עוברת על עברות שהעונש עליהן שימותו בניה ובענין דת יהודית לא מקבלת כתובה משום חשש זנות. בית שמואל אבה"ע ס' קטו ס"ק א' הסביר שאישה ההולכת בראש מגולה נחשבת כפרוצה ולכן יש לחשוש שתזנה תחת בעלה. כלומר אישה ההולכת בלא כיסוי ראש חשודה בפריצות ויש עליה מעין "חזקה" שתזנה תחת בעלה ובמקרה זה הרי מאבדת כתובתה. ברם בימינו הדור פרוץ ורבות נשים ההולכות בלא כיסוי ראש וגם נשים כשרות ודתיות שאין עליהן שום חשש שיבגדו בבעליהן, אלא הן רואות שבהליכה בלא כיסוי ראש אין כל איסור ואין זה פריצות. עולה מכאן שבימינו כלל אין אותה "חזקה" שמי שהולכת בראש מגולה פרוצה היא ותזנה תחת בעלה, לכן בימינו אין אישה מפסידה כתובתה כלל על סמך טענת "עוברת על דת יהודית" והולכת בלא כיסוי ראש. כך הבינו הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה אבה"ע ח"א ס' קי"ד), הרב עובדיה הדאיה זצ"ל בעל שו"ת ישכיל עבדי (מובא בשו"ת יביע אומר ח"ג אבה"ע ס' כא וגם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה או"ח ס' נה אות ג) והוסיף שיש לחלק בין הזמנים, ובימינו לא מפסידה כתובתה ולא מגרשים בעל כרחה, אחרת רוב הנשים לא ישארו עם בעליהן ויצטרכו רובן להתגרש בלא כתובה. גם בפסקי הרבנות הראשית (עמ' קכו) מובא שבימינו אין מפסידים כתובה לאישה ההולכת בלא כיסוי ראש.

ג.לגבי המקרה הספציפי המובא בשאלה. כפי שכבר ראינו גם מדין הגמרא אי אפשר להפסיד כתובה בלא התראה ומתוך מריבה וקטטה וגם בימינו אין מפסידים כתובה לאישה ההולכת בלא כיסוי ראש גם אם מדובר באנשים שכל חייהם היו דתיים והתחתנו על דעת שהאישה תשמור תורה ומצוות ותלך עם כיסוי ראש. קל וחומר במקרה של זוג חילוני שנכנסו בברית הנישואין בלי כל ציפיה מצד הבעל לשמירת מצוות מצד האישה, שאין הבעל יכול להפסיד כתובה ותוספת כתובה מאישתו גם אם הוא חזר בתשובה. וכך משתמע מדברי הרב משה פיינשטיין זצ"ל באגרו"מ אבה"ע ח"א ס' קיד : "אם ידע הבעל מתחילה כשנשאה שאינה רוצה לכסות השער ומכל מקום נשאה וכתב לה כתובה, אף אם היה זה בזמן שרוב הנשים היו מכסות שערן כדין נמי (גם) היה צריך ליתן לה כתובה, כיון שידע ונתרצה ונתחייב לה הכתובה. ודין הגמרא הוא רק כשלא ידע שחשב שתתנהג ככל בנות ישראל הכשרות ולבסוף לא רצת, או שאחר זמן קלקלה מעשיה בזה ואינה רוצה שוב לכסות שערה, בזה אמרו שיוצאת בלא כתובה". כלומר לשיטת הרב משה פיינשטיין זצ"ל עולה גם מדין הגמרא ובתנאים של דין הגמרא שלא יכול להפסיד כתובה אם ברגע הנישואין ידע שלא תכסה ראשה והתרצה בכך וכתב כתובה לאישה. כל שכן בימינו לא יכול הבעל להפסיד כתובה לאישה.

למסקנה: מכל האמור למעלה עולה שבמקרה המתואר בשאלה חייב הבעל בכתובה ובתוספת כתובה כפי שהתחייב ביום חתונתו ולא יכול לטעון טענת "עוברת על דת יהודית".

כסיכום לדבריי אוסיף דברי תוכחה – התנהגותו של הבעל בשאלה המתוארת נקראת "נבל ברשות התורה" ולא ראוי שאדם ירא שמים יתנהג כך.

מקווה שהדברים ברורים ומובנים.

בברכה,

חיים דב בריסק